"טרזן" לא מופיע על מסך קולנוע עדן בירושלים, שכבר אינו קיים, אבל השאגות מהסרט עדיין מהדהדות. מה באמת קורה בשבת בשכונת "אבן ישראל" הירושלמית, שכונה יהודית ראשונה שנבנתה במתחם נחלאות בשנת 1875. שכונה שקטה, שבמשך שנים שאיש לא צפה את המהפך שתעבור.
המגיע היום לרחוב אגריפס 8 בירושלים מתקשה לדמיין את מה שהיה כאן פעם. על אותן מדרגות, הנראות כמעט כמו אמפי־תיאטרון קטן, שיחקו ילדי השכונה מחבואים, קפצו חבל, התרוצצו בין הבתים ואכלו "חאמלה מלאנה" וסוכריות במבליק. בחצר הענקית הזאת, השכנים היו חלק מהמשפחה וחלקו את החמין של השבת ביניהם. אנשים שחיו בצניעות, וראו בשכונת מגוריהם עולם שלם. אשכנזים וספרדים, בעלי מלאכה, עשירים ועניים חיו כאן בצוותא.
היום, אותה פיסת שלווה בירושלים עברה שינוי בלתי נתפס.
איך השתנתה שכונת אבן ישראל בירושלים?
דרך סמטה צרה הנושאת את שמו של חיים אלבוחר, ממייסדי בית היתומים הספרדי, או מכיוון רחוב יפו, נכנסים למתחם מודרני ומפתיע. חנויות בוטיק בסגנון פריזאי, גלריה לאמנים, מרפאות מומחים עצמאיות, משרדי נדל"ן ומגדל דירות ענק המשקיף על ירושלים. ובשולי כל החדש הזה עדיין נשארו איים קטנים של פעם. שען, חנות ספרים יד שנייה, מכולת, חנות עציצים וחפצי קש ועסק למסגור תמונות.
ואז נפתח בירושלים בית הקפה "הסמטה".
זהו בית הקפה שהפך בתוך זמן קצר לנקודת חיכוך קבועה בשבת. מצד אחד מגיעים מפגינים חרדים המוחים על פעילותו המחללת את השבת, מצד שני מצטברים מדי שבת ישראלים מכל רחבי ישראל, שממתינים בסבלנות גם כדי ליהנות מארוחת בוקר ישראלית, ממאפים ותפריט מגוון במחירים עממיים, ובעיקר לגבות את חירות הפרט ולגלות הזדהות עם הקלישאה, חייה ותן לחיות.
כל מה שחסר, בעיני המפגינים החרדים בירושלים, הוא השלט "כשר למהדרין" בפתח. שלט שהיה נועל את בית הקפה בשבת. בהיעדרו, הוויכוח חוזר שוב ושוב אל הרחוב.
איך הפכה "הסמטה" בירושלים לסמל המאבק על השבת בעיר?
בשבת האחרונה נדמה היה שהסמטה הפכה לזירת קרב. קריאות "שאבס" נשמעו למרחקים לאוזניהם של רבים שמאסו בכפייה הדתית בישראל. היו ביניהם צעירים, מבוגרים, חיילים, כתבי תקשורת ואף דתיים מהזרם הליברלי יותר. ההפגנה הייתה סוערת אך היה בה גם אלמנט של קרנבל: משתתפת מהתוכנית "בואו לאכול איתי" קראה לציבור לבוא ולהינות איתה על שולחן ערוך, כשבאוויר צעקות וקולות רמים.
רק "טרזן", זה שהכירו ילדי ירושלים של פעם מהמסך הגדול בקולנוע עדן הסמוך עליו השלום, היה עושה כאן סדר. בזעקתו היה חוצה את חומת השנים ומגיע לאגריפס 8. הופעתו המרתיעה הייתה מנטרלת את הכאוס במקום.
המאבק על "הסמטה" אולי נראה כקרב על בית קפה. אבל זהו קרב על פניה של ירושלים. על השבת, על חירות, על מי יישאר לגור בירושלים ובעיקר מתי יגיע היום שאנשים ילמדו לחיות זה לצד זה ולהבין שזה המהלך הראשוני למיסוד השלום בין היהודים לעצמם ואף ביניהם לשכניהם.
