לליבת המאבק על הריבונות והזהות של ירושלים התווסף בימים אלה בטבורה של העיר העתיקה שלט קטן, אך בעל משמעות אדירה: המבקרים באזור שער שכם מגלים כי מתחם התיירות התת-קרקעי השוכן ישירות מתחתיו, זכה למיתוג מחדש. השלט מפנה כעת את העוברים והשבים אל עבר "השער הקדום" – מהלך שמצית מחדש את הוויכוח הסוער על השליטה במרחב הציבורי ובנרטיב ההיסטורי של ירושלים.
מנקודת המבט הישראלית הרשמית, המיוצגת על ידי עיריית ירושלים, משרד ירושלים ומסורת ישראל והחברה לפיתוח מזרח ירושלים, החלפת השילוט היא מהלך מקצועי ותיירותי מתבקש. האתר, שנפתח מחדש לאחר עבודות שימור נרחבות, מציג את השרידים שנחשפו בחפירות ארכאולוגיות ענפות במפלס התת-קרקעי. החפירות הללו חשפו שער ניצחון רומי מונומנטלי בעל שלושה פתחים, שהוקם במאה השנייה לספירה בהוראת הקיסר אדריאנוס כחלק מהעיר הרומית "איליה קפיטולינה". המבקרים במקום פוסעים על אבני הריצוף המקוריות של הכיכר הרומית, נחשפים למגדל שמירה קדום המתנשא לגובה של כ-12 מטרים, ואף יכולים לראות שרידים מתקופת בית שני.
הרשויות מדגישות כי השם "השער הקדום" נועד להמחיש את העומק ההיסטורי של הממצאים הללו, כאשר לצידם שולב במתחם מיצג אור-קולי המציג את תולדות שערי ירושלים וחשיבותם במסורת היהודית, עוד מתקופת המקרא. המטרה המוצהרת היא לחבר את הציבור לסיפור התקומה של ירושלים כבירת העם היהודי, דווקא בנקודה שבה האימפריה הרומית ניסתה בעבר למחוק את הזהות הזו לחלוטין.
מדוע המיתוג מחדש באזור שער שכם בירושלים מעורר התנגדות פלסטינית?
אולם, במרחק פסיעה אחת משם, הציבור הערבי וההנהגה הפלסטינית רואים בשינוי השם צעד פוליטי חד-צדדי שנועד להעצים את הנרטיב הישראלי. עבור תושביה הפלסטינים של מזרח ירושלים, רחבת "שער שכם" או "שער דמשק" – "באב אל-עמוד" בשמה הערבי – היא הלב הפועם של הקהילה, ומוקד של פעילות חברתית, לאומית ותרבותית ענפה.
לשיטתם, מחיקת השמות המסורתיים מהשלטים והחלפתם במונחים המשרתים את הנרטיב הישראלי-יהודי, הם חלק מתוכנית שיטתית ל"ייהוד" המרחב הציבורי בעיר העתיקה בירושלים. פעילי תרבות פלסטינים מזהירים כי התמקדות הרשויות בשכבות הארכאולוגיות הקדומות, נועדה לגמד ולמחוק את החשיבות של השער העות'מאני הקיים מעל, המזוהה בצורה מובהקת עם ההיסטוריה הערבית והמוסלמית.
בסופו של דבר, המקרה של "השער הקדום" מוכיח פעם נוספת כי בירושלים, שלט תמים לכאורה לעולם אינו רק אמצעי הכוונה. מדובר בחזית נוספת במלחמת תרבות ונרטיבים מתמשכת, שבה כל מילה שנחרטת באבן משקפת תפיסת עולם פוליטית שלמה, ומנסה לעצב באופן אקטיבי את פניה של העיר המורכבת בעולם.
