האם ראש הממשלה בנימין נתניהו יורה בקרוב על חדירת כוחות צה"ל לרצועת עזה בכניסה קרקעית? בעוד שלפי פרסומים שונים נחשב נתניהו למי שעד כה בלם לכאורה את רצונם של שאר חברי הקבינט לצאת למתקפה להשמדת חמאס, אתמול, ראשון, באופן שהדמיון בו מקרי או לא – יצאו אנשי תקשורת תומכי ימין בפרסומים כמעט זהים, שנדמה כי מצדדים במי שאיננו שש להיכנס לעזה.
איש ערוץ 14 אראל סגל פרסם בחשבונו ברשתות החברתיות הודעה ולפיה, "ב-7.10 התפכחנו. מפוצצים את עזה תחתית לפני כניסה קרקעית. המוסר וההיגיון מחייבים לכתוש ולהשמיד את המנהרות לפני שנכנסים".
באופן די דומה פרסם הפובליציסט ארז תדמור הודעה בחשבונו ברשת טוויטר (X), ולפיה, "אם באמת התפכחנו, המבחן הראשון שלנו הוא להתנער מהמוסר המעוות ומהמגבלות הבלתי אפשריות ששמנו על ידי הלוחמים מזה למעלה מ-30 שנים.
הלוחמים שלנו מוכנים לסכן את חייהם למען המדינה, אבל חובתנו לצמצם את הסיכון למינימום ההכרחי.
לפני כניסה קרקעית חייבים להשמיד מהאוויר את המנהרות בעזה תחתית".
גם גדי טאוב, ד"ר להיסטוריה ופובליציסט תומך ימין, העלה באותו אופן סרטון שמציין את הצורך כביכול בכתישה אווירית של עזה לפני כניסה קרקעית.
נוסף אליהם גם הפאנליסט שי גולדשטיין, מוחות חריפים חושבים דומה כנראה, וצייץ בחשבונו כי "כל אפסנאי בדימוס דוחק בצבא עכשיו להיכנס לעזה. מה הלחץ לעזאזל. להיכנס לגיהנום צריך רק כשאתה מוכן במאה אחוז, ואז אתה מחכה עוד קצת, ובודק שוב שאתה מוכן במאה אחוז, ואז לוקח את הזמן להתכונן עוד ולהתאמן עוד, ואז בודק שוב שאתה מוכן, ואז רגע לפני שאתה נכנס אתה עוצר ובודק את עצמך שוב.
תרגיעו. יש זמן. מלחמות מנהלים בשיקול דעת ולא מתוך פרץ של כעס מוצדק ככל שיהיה.
שבו בשקט ותנו לצבא להתארגן".
מנגד, נשמעות כמובן עמדות רבות הגורסות בדיוק ההפך, ולפיהן, כל עיכוב בפעולה שוחק את צה"ל ומעניק זמן לחמאס להתכונן בעצמו, נוסף על כמה שוודאי הכין עצמו. עמדות כגון אלו מועלות גם ע"י גורמים צבאיים בכירים במיל'.
באופן כללי, רבים שואלים את עצמם בימים אלו מדוע צה"ל למעשה לא תוקף קרקעית בעזה? זאת, בזמן שגיוס המילואים הוא מעל המקסימלי, והבטחות למיטוט חמאס ומחיקתו נשמעות חדשות לבקרים.
בו בזמן, פרסומים שונים מתארים, כאמור, מחלוקות מסוימות בקרב מקבלי ההחלטות – ולפי חלק מהפרסומים נתניהו לכאורה הוא הגורם הרך שנמנע מלתת אור ירוק לתקיפה.
אז מה בעצם קורה עם הכניסה הקרקעית לעזה? ייתכן כי כניסה כזאת אכן עלולה לעלות חלילה בחייהם של חיילים רבים, אך האם דחייה תמנע זאת? האם ניתן בכלל לנהל מלחמה למיטוט חמאס תוך מחשבה כזאת? ואולי, אם כבר, עדיף להימנע בכלל מכניסה קרקעית?
נדמה שבשלב זה – מבחינת הציבור בישראל, רב הנסתר על הגלוי, ואולי חלקים רבים בפאזל נסתרים אף ממקבלי ההחלטות.
