אולי זה חודש כסלו המואר, שבא עלינו לטובה, שבזכותו נבחרת ישראל נראתה אמש לגמרי אחרת, במשחק "הבית" שלנו מול נבחרת שוויץ.
תנאי השטח באצטדיון בהונגריה היו שונים, גם התפאורה היתה חיובית, אולי היתה זאת דקת הדומייה שכובדה במלואה, אולי היו אלה משפחות של חטופים שישבו ביציע, האירו ועטפו את השחקנים שלנו שהחזירו להם חיבוק, יתכן והיה זה ההמנון שלנו, שהושר באצטדיון מפיו של עידן רייכל הנפלא, הפעם ללא קריאות בוז והערות ביניים מצד הקהל האורח, ולכן זה גם נגמר אחרת, בתיקו 1 ולא בהפסד כמו במשחק הקודם נגד קוסובו.
מי שכבש את שער השוויון 7 דקות אחרי שנכנס כמחליף בדקה ה-81, הוא שון וייסמן, שהכי מגיע לו לשמוח ולשמח, אחרי כל המצב המורכב אליו נקלע בקבוצתו גרנאדה הספרדית על רקע המלחמה בעזה ובעקבות ציוצים שהעלה נגד תושבי עזה ובכך עורר עליו את זעמם של האוהדים המוסלמים של הקבוצה.
אני חושב שאין אוהד כדורגל ישראלי שלא פצח בצהלולים, בתרועות ובריקודים בסלון ביתו, אחרי השוויון של וייסמן דקותיים לתוספת הזמן, כמה מתוק שזה היה. זה בהחלט יכול היה להיגמר בניצחון, אלמלא שופט המשחק האנגלי, אנתוני טיילור, (יש מצב שלקח חלק בהפגנות האנטי ישראליות בלונדון בשבת שעברה?), שמנע מנבחרתנו פנדל ברור של מאה אחוז, אחרי נגיעה ביד של שחקן נבחרת שוויץ ברחבה. ממש לא ברור איך אפילו שופטי ה- var החליטו הפעם לדומם מנוע, משל כאילו מדובר בעוד החלטה מעוותת שעוברת נגדנו באו"ם שמום.
מה שבעיקר עודד אותי ובטח גם את אלון חזן, היתה המחצית המופלאה השנייה, שבה נבחרת ישראל פתחה עם טריו צעיר ומבטיח, בדמותם של ענאן חלאילי, עידן טוקלומטי ודור תורג'מן שבקיץ האחרון כיכב וליהטט במדי נבחרת הנוער במונדיאליטו ואמש נגד שוויץ הזכיר לכולנו שהוא כאן איתנו, גם במדי הנבחרת הבוגרת, עם הלב, הנשמה והמהירות שמאפיינת אותו.
אין ספק, תורג'מן חדור מטרה הוא אומן בתחומו, הוא הדור הבא והדבר הבא של נבחרת ישראל ומכאן חופן של מחמאות לאלון חזן על האומץ לבצע מהפך שלם בהרכב שהעמיד מול שוויץ, לעומת זה שפתח מול קוסובו, כשמיגל ויטור, דור פרץ, אוסקר גלוך וערן זהבי לא פתחו.
השניים האחרונים נכנסו במחצית השנייה ויחד עם גבי קניקובסקי ובהמשך וייסמן, הביאו למהפך שלם ביכולת הקבוצתית.
אמנם, צריך להודות, שהיתה גם חצי כוס ריקה, בדמותה של המחצית הראשונה החלשה, שבה יכולה היתה הנבחרת שלנו לרדת עם 3 שערי חובה ולא שער חובה אחד, כששני משקופים עוצמתיים ננעצו מאחוריו של השוער הנפלא שלנו, עומרי גלזר ויחד איתו מחמאות רבות גם לרז שלמה, בלם הנבחרת, על יכולת מצוינת כמחליפו של ויטור במרכז ההגנה.
כעת, עם הפנים קדימה, כשהכדור כבר לא ברגלנו, ולצערנו ראינו מה קורה לנו בחיים עצמם כשאיננו תלויים בעצמנו, אבל בכל זאת, פנינו אל המשחק בשבת מול נבחרת רומניה ואחריו בשלישי הבא למשחק מול אנדורה. שני ניצחונות שלנו בשני המשחקים הללו, ותיקו ומעלה לשוויץ במשחקה נגד רומניה, וחלום היורו הופך מדמיון למציאות, מה שכמובן ישנה את מצב הרוח הלאומי של כולנו ויגרום לגאווה גדולה על ההישג האדיר של נבחרת ישראל.
אמן כן יהי רצון.
