שאיבת זרע מהרוג מלחמה או תאונה, וכן לגבי נפטר – שאלה משפטית ומוסרית בעלת צדדים רבים:
מה ההבדל בין שאיבת זרע מחייל שנהרג במסגרת תפקידו, לאזרח שנרצח באירוע מלחמתי? זכותו של מי גוברת בנושא של שאיבת זרע – של ההורה או של האישה/בת הזוג? מתי יש לבחון את רצונו של האדם שנהרג/נפטר לשימוש בזרעו?
אלו הן רק חלק קטן מהשאלות המורכבות עליהן תצטרך לתת מענה הצעת חוק השימוש בזרע של נפטר או הרוג לשם הולדה.
הצעת החוק נדונה בכנסת ומתמסמסת כבר למעלה מ-15 שנים. השבוע, בעקבות אירועי ה-7.10, התקיים שוב דיון בהצעת החוק, הפעם בעוצמות גבוהות יותר עם שאלות מורכבות יותר. כך שלאחר שעתיים הספיקו מוזמני הדיון לעבור אך ורק על סעיפו הראשון וגם לגביו לא הגיעו להסכמות. גם בהנחה שהחקיקה תעבור את כל הקריאות, ואני בספק רב, נראה שעדיין הדרך לילד לאחר המוות, תעבור בבית המשפט.
מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל, לפי הנתונים שעלו בוועדת הבריאות, נשאבו מנות זרע מכ-33 הרוגים – ארבעה אזרחים ו-29 חללי צה"ל.
המספר ילך ויתעצם כחלק מההד הציבורי. הנושא של שאיבת הזרע לאחר המוות והשימוש בו, אינו מוסדר בחקיקה ראשית אלא לוקח את סמכותו מכוח הנחיית היועמ"ש מאוקטובר 2003 ומהמלצות ועדה בראשותו של פרופ' שלמה מור-יוסף שנדרשה לסוגיה.
במסגרת המלצותיה ציינה הוועדה כי במידה ואדם השאיר בחייו הוראות לשאיבה ולשימוש בזרע שלו, הרי יש לקיים את הנחיותיו – זוהי צוואה ביולוגית. ובמידה והנפטר הותיר אחריו זרע, אך לא נתן הנחיות כתובות האם וכיצד להשתמש בו, הרי שאז, רק בת זוגו תוכל להשתמש בזרע – בעצמה או באמצעות מי מטעמה מבלי שתידרש לאישור של בית המשפט. כל זאת, בהנחה כי אין ספק שהיא בת זוגו.
באוקטובר 2016 פורסמו הנחיות של משרד הבריאות כיצד ניתן להשתמש בזרע של אדם שנפטר. גם הנחיות אלו מגיעות לא אחת לדיונים ארוכים בבתי המשפט, בין היתר בשאלות האם אכן המבקשת היתה בת זוגו ביום הפטירה, האם הנפטר אכן התכוון שיעשה שימוש בזרעו לצורך הולדה ועוד.
גם הנחיות אלו אינן חפות מביקורת שיפוטית ומקרים שהגיעו לבית המשפט נדונו לגופם תוך בקשה של בתי המשפט להסדיר את הנושא. לרבות מעמד בת הזוג, ההורים, מעמדו של הילד ושל האם (לעיתים מדובר בהורי נפטר אשר היה ללא בת זוג ונדרש חוזה עם אישה לצורך הבאת הילד) ועוד שאלות משפטיות חשובות.
כמו במישור האזרחי, כך גם במישור הצבאי – שאלת השאיבה והשימוש בזרע של חייל לאחר מותו אינה מוסדרת. במקרה הצבאי, נושא השאיבה מוסדר קצת יותר מטעם פרוטוקול קציני הנפגעים, ולפיו כאשר מגיעים אנשי קצין הנפגעים לבני משפחה של חלל צה"ל, הם מציגים בפניהם את האפשרות לנטילת ושימור זרע של ההרוג. במידה והם מביעים עניין, מוסברת להם את הפרוצדורה והם אף מקבלים ליווי.
יחד עם זאת, גם במקרה הצבאי שאלת השימוש בזרע לאחר שניטל אינה מוסדרת כלל ועיקר וגם הנחיות קצין הנפגעים נכנסו לשגרה באיחור קל ביחס למספר ההרוגים במלחמת חרבות ברזל.
נשאלות שאלות רבות – מי גובר, בת הזוג/האישה או הורי ההרוג? מה קורה במידה ויש ניגוד אינטרסים? מה יהיה מעמדו של אותו ילד – האם יוכר כיתום צה"ל מבחינת הזכויות המגיעות לו?
שאלות אלו הן רק חלק מן השאלות המשפטיות הקשות שהחוק יאלץ לתת להן מענה. היום, כשהדי הירי של חרבות ברזל עדיין מהדהדים באוזנינו, נפתח חלון זמן מצומצם להשלים את החקיקה.
אותו חלון פתח גם שאלות נוספות של מה ההבדל בין חייל לאזרח ומדוע יש צורך בשני מסלולים שונים? מדוע נראה כי הצעת החוק מעדיפה חיילים על פני אזרחים – ועוד שאלות מורכבות שעלו רק מדיון על סעיפה הראשון של הצעת החוק.
על פניו נראה כי הדרך לחקיקה ראשית מסודרת עוד ארוכה, וספק אם בכלל תהיה כזאת בקרוב. וגם אם חלון הזמן ינוצל ואכן תושלם מלאכת החקיקה, הרי ששאלות רבות עדיין יגיעו לפתחם של בתי המשפט ודרכם של האבלים לא תתקצר בצורה משמעותית עד שיחזיקו את דור ההמשך.
ואכן – הדרך הפשוטה יותר היא להשאיר צוואה ביולוגית ברורה, כתובה או מצולמת, באשר לשאיבת זרע ושימוש בו לאחר המוות – בתקווה שלא יעשה בכך שימוש.
***
**הכותבת, שני מזרחי: בעלים של משרד אסטרטגיה ויחסי ציבור, עו"ד בהשכלה
********
למדורים נוספים של שני מזרחי:
– שב"כ וצה"ל במהלך להרחבת סמכויות סייבר פולשניות – המהפכה שמציע משרד הביטחון
– בג"ץ נכנס למוד קרבי – דוחה עתירות בנושא זכויות אדם: "אין דומה עת מלחמה, למצבי שלום"
– תזכיר חוק: צריכה אינטנסיבית של פרסומי טרור באינטרנט – עבירה על חוק המאבק בטרור
