שבוע המשחקים האחרון עבר בבאסה כללית, על המשחק נגד סכנין אין הרבה מה להרחיב. משחק חפירות נטול אירועים, כשברור שהמטרה היחידה של סכנין היא לחלץ נקודה, ואנחנו לא השכלנו לפצח את הבונקר המפואר שדראפיץ' סידר. מלבד השתתפות בתסכול של כל מי שהגיע לטדי בקור העז והקפיא לעצמו את הביצים/ביציות, תלוי מגדר כמובן, אין מה להרחיב על המשחק. גג להתעודד מהנקודה שהושגה.
המשחק מול נתניה היה שונה בתכלית, פתיחה מסחררת של הקבוצה, תוך הכנה טקטית מדהימה, יצרה את כיבוש השער הראשון ורבע שעה ראשונה של תצוגת כדורגל נפלאה. לאחר כיבוש השער – באופן לא מוסבר כלל – נסוגה הקבוצה אחורה, למרות צילומי תקריב של זיו שמנופף בעוז בידיו לשחקנים לצאת קדימה. נראה כי לצוות המקצועי מנטלי ישנה עבודה רבה כדי להתגבר על כך.
עבירה לא מחויבת המציאות 25 מטר משערנו, גרמה לבעיטת עונשין. פלקושנקו בעט את הכדור מעל החומה למרכז הימני של השוער, וזמיר בטעות נוספת ספג את הגול. אומנם זמיר הצליח לעצור קודם לכן כדור מעניין של בילו, אבל אשמתו בשני השערים מתסכלת.
פציעתו של רויזמן שיבשה מאוד את תוכנית המשחק למרות שקאסה דווקא הצטיין. במחצית השנייה התאזן המשחק, אבל המומנטום היה ברגלי נתניה. הגבהה קשתית לרחבת החמש – אוי זמיר זמיר – סגירה לקויה של יאהו בעמדת הבלם וטעות חריגה ולא אופיינית של אגבדיש, סידרה את השער השני לנתניה ואובדן הנקודות.
אומנם הצבתו המפתיעה של דהן בהרכב גרמה לשער לטובתנו, אבל מילותיו של "האיש החזק במועדון": באיזה עולם מתוקן גלזר ואלטמן פותחים בהרכב כשסדריק ויאהו על הספסל – ראויות לתשומת לב. את התקווה לניצחון מול ב"ש ביום שבת הקרוב אני תולה בחזרתם של אדליי לשער ופיבן למרכז ההגנה ורויזמן להתקפה, לאחר התאוששותם מפציעותיהם כדי לחזור למסלול הניצחונות.
רחש בחש אוחז שוב בכלל הרשתות החברתיות בכל הנוגע לד"ר אורי אלון, והפעם האמירה היא שד"ר אלון לא יתמוך עוד במועדון אחרי שהבין כי לא תועבר אליו הבעלות ולא יינתנו לו זכויות הניהול במועדון. איני יודע אם אכן יש אמת בדבר, או שאמירות אלה מקורן בתוכנית אסטרטגית של שף המועדון כדי לייצר "שקט בגזרה" על מנת "להכשיר לבבות" מאחורי הקלעים.
כך או כך, כמדומני שיש להתייחס לשאלה הזו, כמו גם לטענה המגוחכת שבאה אחריה ששי ושרצקי הם בעלי הבית האמיתיים של המועדון שמוספים חטא על פשע והינם הבעלים היחידים בכדורגל שמקבלים שכר על היותם בעלים. האמירות של האוהדים על שי ושרצקי לא יכולות להיות יותר ממטומטמות, שניהם שכירים של המועדון ויכולים להיות מפוטרים בכל עת ע"י הוועד המנהל אם אינו מרוצה מעבודתם.
אוהדים חסרי אחריות הופכים ברגע "לגיבורי מקלדת", מקשקשים שטויות, בזמן שיכלו, אם הדבר כה חשוב להם, להצטרף לעמותת המועדון, להשקיע מכספם היקר בדבר, ולהשפיע על בחירת הוועד המנהל ופעילותו, לרבות פיטורי שכירים במועדון. אבל למה להתאמץ אם אפשר סתם ללכלך?
לפני שנתיים הצטרף ד"ר אלון כאחד הספונסרים הראשיים של הפועל (מתוך 3 ספונסרים ראשיים שיש למועדון) וזה גרם לחלק מהאוהדים לפתח פנטזיות על המיליונים הרבים שבוודאי ישפוך על הקבוצה שתיהפך בתוך לילה למועדון החזק בארץ.
על הדברים נוספו אמירות של כתבי ספורט ומקורבים שזרקו לחלל מספרים – 40 מיליון, 50 מיליון – כל מספר זוכה ומופרך.
לאחרונה, כפי שכתבתי התהפכה הקערה.
גילוי נאות – איני מכיר את ד"ר אלון, למעט פעם אחת שנערכה היכרות ביננו שכללה לחיצת יד ושלום-שלום, ופעם נוספת כשחלפנו איש על פני רעהו, ללא מילה. אין בכוונתי להתייחס לשמועות, אלא לדברים עצמם. באופן מפתיע, אתחיל דווקא בטובתו של ד"ר אלון: תחילה אזכיר לו את ההיסטוריה של רוב הבעלים של קבוצות הכדורגל כמו סמי סגול, סתיו שחם ואפילו הניסנובים ואחרים שיצאו מבעלויות על קבוצות כדורגל וידיהם על ראשיהם.
עדות מדהימה לדבר נשמעה מפיו של שי הולצמן בתוכנית המצוינת של רז זהבי ונדב צנציפר "יש מצב בשישי": אלי להב שותפו היה הספונסר של ב"ש, קיבל מכל האוהדים והמועדון רק כבוד ויקר, וכשהפך לבעלים קיבל רק קללות והפגנות מול ביתו והאוהדים מיררו את חייו. אכן הפכפכים וכפויי טובה הם אוהדי הכדורגל.
בהסתכלות כללית של טובת המועדון, לי לפחות אין ספק, שגם אם תבוא הצעה להעברת בעלות או זכויות ניהול, אסור לוועד המנהל להעלותה או להציגה שכן הדבר יגרום לנזק בלתי הפיך למועדון ללא קשר לתוצאה הסופית וקרע עמוק שלא יתאחה בין ח"ע לאוהדים. אומנם בתקנון קיימת דרישה לרוב מיוחס, דהיינו רוב של 75% כדי שזה יעבור, אבל כל תוצאה לא תוכל להתקיים בין התומכים למתנגדים. שבענו מלחמות בין האוהדים ומוצע לנו שלא להוסיף לעצמנו עוד אחת.
בראיה פרקטית העברת ולו זכויות ניהול תהווה סוף למועדון בבעלות אוהדים, ומה שנבנה במועדון ידון לכליה. אף מתק שפתיים של חוזה עם תנאים כאלה ואחרים לא ישנו את העובדה הברורה הזו. אף ספונסר גדול או קטן לא ימשיך לתמוך במועדון, אף קרן או תמיכה מוסדית או התנדבותית לא תינתן, ואף ח"ע לא ישקיע מכספו או זמנו במועדון – כי למה למישהו להשקיע אם יש את ד"ר אלון שהמועדון שלו? שישלם הוא.
באופן מעשי, גם השקעה מדוברת של 20 מיליון שקלים נוספים בשנה לא תביא את המועדון למצב של תחרות שווה למועדונים בסדר הגודל של מכבי ת"א חיפה או ב"ש. המקסימום שייתן למועדון סכום כזה הוא הבאת פנסיונרים של כדורגל, בסגנון ריקן, ורד ושכטר, ומקום רביעי אליו הגענו מבלי לוותר על בעלות האוהדים.
אם נודה על האמת אין למועדון תשתית, מסורת והישגים שתאפשר להגיע תוך "זבנג וגמרנו" למעמד שיש למועדונים הגדולים, זה יקרה רק בעבודה סיזיפית של שנים. כנהוג במחוזותינו לאחר כמה שנים בהן לא נגיע להצלחה, יש להניח כי הגביר יזנח אותנו לאנחות, ומצב המועדון יחזור להיות כשל שוקת שבורה שאפילו מעמד של קבוצה כנס ציונה בלאומית יראה לנו כחלום רטוב.
נכון שיש הממלמלים שכחלק מההסכמות תהיה גם "רשת ביטחון" כספית ליום שאחרי, אבל גם סכום זה סופו יהיה להיכלות ושום תועלת לא תצמח ממנו.
לסיכום, לטובת ד"ר אלון שיותר מרצוי שימשיך לתמוך כספונסר ולקחת חלק איתנו יחדיו, ולטובת המועדון ששבע גחמנות בעלים כדוגמת ויקטור יונה ויוסי סאסי, שלא לדבר על כל מיני גיידמקים ואגייארים מעבר לכביש, להישאר בפורמט הקיים.
וכעת לפינתנו השבועית "מה קורה גרוסמן": מצב רוח לירי (כן, כן רפי לירי ממערכון הגשש, כלא 6, מיד עולה בראש) נוסטלגי, ככל הנראה, תקף את גרוסמן ידידינו שהזכיר באותה נשימה אותי ואת שלמה ארצי, לכן אשיב לו באותו מטבע –
כמי שמוקדש לו תדיר השיר "האשם תמיד" של יאיר ניצני, אקח על עצמי את האשמה: למרות שקראתי חזור וקרוא את טורו של גרוסמן, לא הצלחתי להבין מה ברצונו לומר, שכן אינו מתכתב עם הזמן, המרחב המקום והמציאות בשום דרך לטעמי, אבל כאמור אין ספק שבי האשם.
CC BY-SA 3.0
לגבי הנתונים, הבנתי שמיסייה ירון גרייבסקי הגיב לגרוסמן במדויק עם נתוני אמת ועל כן לא ארחיב, תודתי העמוקה לניר על כי הזכיר לי את אהובי שי כהן ואת המקרוני ברוטב עגבניות – מקרוני, כן מקרוני, לא פסטה – שאביו ז"ל היה מגיש לנו אחרי האימונים – הטסת אותי למסעדת צ'וצ'י בקריית מנחם כדי לשוב ולהתענג על הטעמים.
לדימוי המכוניות שהועלה אקדיש את השיר גראז' של צביקה פיק מסרטם של הגששים, שלאגר. שכן גם אם פילחנו סמל של מרצדס וחיברנו אותו לדייהטסו שרייד, היא לא הפכה למרצדס, והפועל זו הפועל. לזיכרונו של גרוסמן של רבבת אוהדי הפועל במגרש, אקדיש את השיר אשליות של ניסים סרוסי, ולניר עצמו את שירה הנהדר של דליה רביקוביץ', שובי אל ביתך, בביצועו של שם טוב לוי.
חאלס עם החירטוטים, מחכה לך בשבת בטדי.
יאללה הפועל.
