גם לאחר שזרקה השיבה בשערי עדיין איני מורגל באכזבות שמנחילים לי חברים המבטיחים "הרים וגבעות", אבל לא עומדים "במילה" שנתנו. עוד ביום חמישי שעבר בערב, שלא לומר ביציע בטדי בשבת, קיבלתי הערות אינספור והצעות לעזרה בכתיבת טורי, להן נעניתי בשמחה. גם הצעה "לשוחד כספי" כנגד כתיבה שונה התקבלה אצלי בברכה (הייתי מתחלק בכיף בכסף עם העורך היקר, וכן, אני עומד למכירה, מישהו מוכן לשלם?), אבל כל תשלום לא הגיע.
חמישי הגיע ואני בדד, ללא כל סיוע או שלמונים, לכן אאלץ לכתוב גם את טורי זה לפי הבנתי ושיקול דעתי בלבד – עם שלושת קוראי הנאמנים הסליחה והמחילה.
התיקו הלא מוצדק מול אשדוד – היינו ראויים לניצחון – הפחית משמעותית את הסיכויים להגיע לפלייאוף העליון. יחד עם זאת, עדיין לא אבדה התקווה והשגת 10 נקודות מה-12 שנותרו עד תום הסיבוב, זה יעד ריאלי שיתחיל כבר בשבת מול חדרה.
אשדוד באו במטרה ברורה לחלץ נקודה והצליחו בכך, תודות לטעות פטאלית כפולה של אדליי בתחילתו של משחק שהיה בשליטה מוחלטת שלנו עם מצבים שלא השכלנו לנצלם וחבל.
אשדוד, חרף "השמות הנוצצים" בהרכבה – כנען וכו' – הפגינה רמת כדורגל נמוכה ביותר, התגוננה עם 10 שחקנים "מאחורי הכדור" בבונקר מפואר, והצליחה בכך. בהקשר הזה, אי שיתופו של רויזמן, בעל יכולת אישית גבוהה "באחד על אחד" תמוה בעיני, באותה נשימה הורדתו של כארם – התנצלותי מראש בפני מלך קבוצת הנוער האגדי טל חרובי – תמוהה אף היא.
עם זאת, ניתן לקחת מספר תובנות לשיפור גם ממשחק זה. בראש ובראשונה, "על קצה המזלג", אמחזר את אמירותיי בנוגע למיקום של איינו, שחייב להיות ממוקם בעמדה קדמית יותר, לא בין הבלמים, כמו גם נוכחותם המיותרת של יאו (חסרונו של אגבדיש בלט) וחוזז על הדשא.
בקשר לחוזז, כל הרוצה לראות בהגבהה הסתמית שלו, משל היה סלמן עמר, בישול נפלא, שיבושם לו. המציאות מלמדת שהשער נכבש כתוצאה מטעות איומה של הגנת אשדוד והרוש בראשה.
עוד תובנה שניתן לקחת מהמשחק היא לגבי סוני – הוא לא יכול לשחק כשחקן כנף, בטח לא בשיטה בה משחקת הקבוצה. הוא מסורבל מדי לתפקיד הזה, והוא ו-ילה לא יכולים לשחק בצוותא, פשוט מפריעים אחד לשני. בהתחשב בכושר המשחק שהפגינו השניים, ילה עדיף על פני סוני, בשלב זה, והוא זה שצריך לפתוח וסוני יצטרף להמתין להזדמנות מהספסל.
כעת אין מנוס מלהתייחס "לפיל שבחדר", סוגיית אדליי: תחילה גילוי נאות – אני משוגע עליו הן ברמה האישית, הן בחיוביות שלו בחדר ההלבשה ומול כל אוהד ואוהד והן בפוטנציאל האדיר שיש לו לטעמי. זו העונה השישית של אדליי במועדון, לצערי זו עונתו הגרועה ביותר מאז הצטרף אלינו. איני יודע מה הסיבה לכך – האם החוזה שחתם עליו בקיץ לשלוש שנים נוספות, עומס שנגרם לו בשל מחנות האימון עם נבחרתו, אי זימונו לאליפות אפריקה או כל סיבה אחרת – שורה תחתונה הוא עולה לנו בנקודות במשחקים האחרונים.
כמי שנאמן לדרכו אני חייב לומר שיש להורידו לספסל ולתת הזדמנות נוספת לנדב זמיר, בתקווה שלא אומר אוי וואי זמיר במוצ"ש (לא יכולתי לפספס כותרת משנות ה-90). אני מאוד מאמין בו עדיין, אולם על הצוות המקצועי לנהוג בהגינות כלפי כל שחקן, ובמקביל למצוא פתרונות להחזיר את אדליי לכושרו הטוב ואף לשפרו על מנת שימצה את מלוא הפוטנציאל הגלום בו.
אספקט אחר שלא ניתן להתעלם ממנו הוא סוגית השיפוט: נמאס כבר שאנחנו משמשים "שפן הניסיונות" של איגוד השופטים שפוגע בנו קשות. גם אם נתעלם מכך שהשופט לא שרק לפנדל לזכות אשדוד במקרה גבולי – לפי החוקה הוואר יכול להתערב רק במקרה של טעות חד משמעית. נניח שנקבל את התזה שטעויות שיפוט – לא קרה לנו עדיין שנים רבות – מתאזנות. אולם על סוגיית אי תוספת הזמן אין כפרה. מדובר בקריאת שעון גרידא. בזבוזי הזמן של אשדוד, בראשם הבלם אווני, שדפק הצגה פעמיים ופונה באלונקה רק כדי לשוב בחלוף שניות ספורות בריצה מהירה לדשא ושאר מיני ירקות היו בלתי נסבלים.
תוספת הזמן שניתנה היתה בבחינת "לעג לרש", שכן לפי שעוני, ללא הגזמה, היה צריך להוסיף פרק זמן מינימאלי של לפחות פי שלושה מהתוספת שניתנה. אבל כמו שאמרו בסופרנוס, what can you do, חוץ מלאכול ת'לב.
בפינת התקשורת שלנו נבקש לברך את הנהלת "ערוץ הספורט", בראשה המנכ"ל תומר תורג'מן. הם בוודאי קוראים טור זה ושעו לעצתי, משהשכילו להחליף את מאור בוזגלו בפאנל לקראת המשחק המרכזי בדודו אוואט המעניין, זאת אחרי החלפתו של צביקה הדר ביהונתן כהן המקצוען, רספקט.
עוד מאמץ קטן מצדכם בהחלפת מר גוטמן – אין לי מושג על מה הוא מדבר, אבל כדורגל בעיני זה לא – ותוכלו להתהדר בפאנל ראוי לשמו. את התייחסותי לקשקשן/פרשן אליהו אוחנה בביקורתו נגד זיו אריה, אשמור לפינה הבאה, בינתיים אפשר להתענג על פניו המכורכמות בכל פעם שהוא נאלץ לדבר על הפועל ירושלים. פשוט מזכיר את שמעון מזרחי בימיו העצובים/הטובים ביותר, וגורם להתרפק בערגה נוסטלגית על השאגה שעלתה מיציעי הפועל בימק"א – "ציון אוחנה בן יחיד".
את פינת השעשוע השבועי סיפקה מסיבת העיתונאים של הקבוצה השולית בעיר – אליבא דה אחמד טיבי. מינוי מנהל מקצועי, מילים כמו "דרך" ו"בניית מועדון" הזכירו לי נשכחות, וטוב שאנחנו במקום אחר. גם דבריו של עמית בן שושן בפודקאסט "האנליסטים", ולפיהם, לו היה ילד בן 11-12 ללא ספק היה בוחר לשחק בהפועל ירושלים, מחממים את הלב. אין ספק שכוונתם טובה, אולם הפתגם הידוע "הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות" הולם, כן חברים, ההגמוניה חוזרת.
תזכורת, גם בשבת האחרונה לא הושמע ההמנון בטדי ולא הושמעה כריזה בערבית – לפחות התנגשויות עם המשטרה לא התרחשו הפעם – הוועד ממשיך בשתיקתו וחבל.
את פינת ד"ש עם שיר אבקש להקדיש לאוהד הרב והעצום, המוותר על לימודים ועבודה ומגיע לכל משחקי הנשים, נוער, גברים ואימוני הקבוצה, עידו מאירי, שחגג השבוע 28 חורפים להווסדו. מקווה שהמועדון ישכיל להעניק לך את המתנה שביקשת, ניצחון על חדרה.
נתראה בנתניה בשבת, יאללה הפועל!
