מדינת ישראל הגיעה למצב בו היא תלויה במצב רוחו ובהחלטותיו של רב המרצחים יחיא סינוואר. נכון להיום, ממשלת ישראל ולמעשה כל תושבי המדינה ממתינים למוצא פיו.
ברצונו – תהיה עסקה, ואם ישלול אותה, ימשיכו החטופים להנמק בשבי החמאס.
גם בסוגיית רפיח, שקברניטי המדינה דשים בה כבר חודשיים ומאיימים בכניסה לשם, נראה שיש זמן. חדשות לבקרים אנו שומעים על עצות ואזהרות ממדינות שונות ובכך, למעשה, הממשלה לא מובילה את המערכה או שיקום המדינה לשום מקום. היא לא מראה יוזמה, לא מראה מנהיגות ואיש לא יודע, אפילו לא הבכירים שבה, לאן אנחנו צועדים מכאן.
והיה ונכנסנו לרפיח והחטופים לא יהיו שם, כי העבירו אותם למקום אחר, מה אז נגיד? ששוב בזבזנו זמן? האם מישהו לא מעלה על דעתו שאולי כבר העבירו אותם מקום?
על מדינת ישראל לשנות את תפיסתה להתמודדות עם המצב. נכון להיום העולם שכח כי מדינה זו נבנתה מתוך שואה שהיתה ואנחנו לא חוזרים לזה יותר. בכך, אנחנו היהודים חוטאים למסורת ולמדינה שלנו. מנהיגות, דבקות והחלטיות. לתת את הכל למען החטופים ויום אחד, אחרי שיימצא כאן אחרון החטופים, נסגור חשבון עם כולם.
כדי שזה יקרה, החשיבה צריכה להיות אחרת, כזו שמציגה מנהיגות עם הכרעה. זה הזמן ללכת בדרך שאין בה פשרות. אם מסתכלים היום הרי שרואים שהחיים האזרחיים מתנהלים בצורה אחת וחייה של הממשלה בצורה אחרת.
לא ייתכן שהמצב היום הוא כזה שחלק מהמילואימניקים לא קיבלו עוד כסף ובנוסף חיילים רבים שהובטחו להם קרקעות על ידי ראש הממשלה ממשיכים לחכות. כמה דיברו על כך שאותם חיילים, דור העתיד שלנו שנלחם בגבורה בעזה, הוא זה שיישב אזורים רבים בישראל, ודבר לא התקדם. עם הפרות הבטחות כאלה איך מצפים שמי מהם יילחם במלחמה הבאה?
הגיע הזמן להלאים את קרקעות המדינה ולא שיילכו רק למי שיודע להתנהל מול הביורוקרטיה. לתת את אותן קרקעות לאלה שסיכנו את חייהם למעננו. הגיע הזמן לפתור את משבר הדיור אחת ולתמיד. ציבורים רחבים מאוד סבלו וסובלים מהמנהל, כעת הגיע בזמן לקבל החלטה ולשנות את המצב.
* הכותב הוא יו"ר מפלגת צומת
