כנראה שאבא שלי צדק. שנים ארוכות שהוא אומר לי שאלי בן רימוז' הוא הגדול ביותר שהיה פה, ואני אומר לו – כן, כן, אתה צודק. בפנים חשבתי לעצמי – גדול יותר מאורי וסיני? גיורא ומוט'לה? בניון וזהבי? דבר כזה יש רק באגדות. אבל עכשיו, כשאלי אוחנה בעצמו אומר את זה, במיוחד לרגל יומולדת 80 לבן רימוז', פתאום הבנתי. כנראה שאבא שלי צדק.
לנו, החבר'ה היותר צעירים, קשה לתפוס את זה, שהגדול מכולם היה בצד האדום של העיר, דווקא בהפועל ירושלים. לא ראינו אותו משחק, אין שום תיעוד ללהטוטיו, רק שמענו שהיה עובר שחקנים כמו קונוסים ושהיה בלתי ניתן לעצירה בלי פאול.
שמענו גם שאורי מלמיליאן ויוסי מזרחי גדלו עליו והעריצו אותו, שבשנים שלו הפועל ירושלים שלטה לגמרי בדרבי, (למרות שלבית"ר ירושלים היו כבר אז מאסות של אוהדים), שהקהל האדום צעק לו "אחת, שתיים, שלוש", והוא שם את הכדור ברשת, אחרי מבצע מרהיב.
קראו לו חוזליטו, הוא אכל במסעדת טרבלוס, והוא היה הגדול ביותר שיש. מכל הארץ באו לחזות בפלא והמגרש בקטמון התמלא מעריצים. הוא ניצח על תור הזהב האדום, אבל הכל היה אחרת בתחילת שנות ה-70, והפוליטיקה חגגה. האליפות נשארה בתל אביב וגם בנבחרת התעלמו. למונדיאל של מכסיקו 70 הוא נסע כדי לראות מהספסל את שייע פייגנבוים מהפועל תל אביב.
אז מזל טוב ענקי לאלי בן רימוז'. 80 זה חתיכת מספר, נאחל לך המון בריאות, נחת ואושר. שהשם ישמור לנו עליך לעוד הרבה שנים ותודה רבה לאיש והאגדה.
