היא ויתר המורות בחדרי המורים אמרו זאת פעם, כששפת השוק הייתה שגורה בפי ירקנים המתחרים ביניהם, עולים חדשים, ויוצאי עדות שונות. מחנה יהודה היה מקום של סחר, עופות חיים, משחטות וסבלים השוברים את גבם. כבר זמן רב, כולם מדברים בשפה מוכרת, משופשפת, תבניתית ושגורה על כל לשון.
כיום, השיח בשוק מחנה יהודה בירושלים, כמוהו כשיח במקומות רבים אחרים. כמו שמדברים בבנק, בבתי הספר ואפילו ברדיו או בטלוויזיה בראיונות, ובמפגשים ספונטניים, ואפילו המורה ההיא כבר מדברת באותה שפה.
המפגש השוקי, והתקרבותם של האנשים זה לזה, התחככותם תוך כדי בחירת הירקות והפירות, נותנת לתבנית הקלישאתית המדוברת גושפנקת יתר. כך השמיים הם הגבול, הכל סבבה, והעיקר הבריאות. המפגשים בשוק פשוט מעבירים מרקר על הלשון המדוברת והקולחת. מקום שבו אנשים קונים, מתמקחים, ואוטומטית משתמשים במה שמצוי על הלשון.
וזה מהיר כמו פטריות אחרי הגשם.
האוזניים שומעות מה שעף באוויר… ללא מאמץ מוכן ונשלף.. מה נשמע, מה קורה, איך אתה, מה העניינים… מה הלוז…
אלו הם ביטויים החוזרים על עצמם, מעוררי אמוציות ומייצרים תהליך וטריגר ליצירת שיח. החזרות הלשוניות מטבען חוסכות עבודה, מאלצות גם את השתקנים שבינינו לדבר.
מספרת האחת – בנה, התחיל לעבוד בתיווך, ונורא קשה לו… מיד באה התגובה – כן כל ההתחלות קשות, יהיה בסדר!
והשנייה מספרת שהבת שלה עוד לא עברה דירה, ומיד נשמעת נחמה… מה לעשות? כל עכבה לטובה!
במפגש אחר ליד הפיצוחים, אתה שומע פירוט עדכני של בעיות משפחתיות, וסיום השיחה, ב-צרות באות בצרורות ויאללה, תהיו בריאים, בשורות טובות.
פעם היה חשוב לצטט דברי חכמים, להשתמש בתבניות דיבור, שאין עליהן זכויות יוצרים. הן היו מופקעות ממקורן ומדגישות איזו תבונה אנושית ידועה. כיום, המשתמש בהן נחשב לפחות יצירתי, פחות מקורי, אך זאת שפת הדיבור, אתה לא מקורי, אבל אתה IN.
"כל הבסטה בזול… הכל טרי ובריא, בוא לכאן, בוא לכאן…" – אלו הן קריאות ייחודיות אך ורק לשוק. קריאות בשבח הפרי והמחיר הזול. כאן ביתן של הקריאות וכאן תשארנה. ליד הדוכנים המניבים מנגו, אפרסמון גויאבות והנאת קנייה ומכירה, נוצרים או מתחזקים קשרים חברתיים. כאן נחתמות שיחות באמירות כמו – תמסור דש, תהיו בריאים, שכוייח, כל טוב, תהייה בקשר ועוד. ואם אברם מסנן לאוויר, שהכל נורא יקר, אז אשתו פותחת עליו – בוקר טוב אליהו, אמרתי לך שגם בשוק יקר.
המושג קלישאה גרם זילות לשפה, אך כיום כמעט כולם מדברים קלישאתית ואין בזה דופי. קלישאה, מושג נרדף המזכיר לשון תבניתית, נוצר מהמילה "קליש"… זה היה הצליל שיצרה תבנית העתקה בבית הדפוס במאה ה-19. קליש, קליש, קליש.
אז תקשיבו לי, ותקשיבו לי טוב – בשוק מספרים על החיים, פורקים חשש, מספרים חוויה, מבטאים שמחה ודאגה. זו לשוננו המדוברת וכמעט הכתובה.
שעון החול עובד, אז תזכרו לנשום, תצטיידו בסבלנות, יהיה טוב, ואל תשכחו, לא לשים את כל הביצים באותו הסל. סומכת עליכם, שכוייח וד"ש.
