אורי אורבך ז"ל היה לא רק עיתונאי ופוליטיקאי, אלא גם דמות מפתח בתהליך שהוביל את הציבור הדתי להשתלב במרכז השיח הישראלי. לימים, בתקופה הנוכחית הוא נחשב למנטור של כוכבי תקשורת בעידן הזה – והביטוי "אורי אורבך עמית סגל" מסמל כניסה בין דורית של טאלנטים מהציונות הדתית שהעזו לשחות בביצה התקשורתית ולהיות חלק משמעותי בעיצוב דעת הקהל.
אורבך נולד בפתח תקווה בשנת 1960, גדל בעולם הדתי-לאומי ולמד בבית הספר – ישיבה תיכונית "נתיב מאיר". כבר בצעירותו התגלה כבעל כישרון כתיבה חד והומור שנון, שילוב שהפך אותו לאחד הקולות הייחודיים בתקשורת הישראלית. את דרכו המקצועית החל בכתיבה בעיתונים דתיים, אך במהרה הפך לעיתונאי מוכר גם בציבור החילוני, כשהצטרף ל"מעריב" ובהמשך ל"ידיעות אחרונות".
אורבך היה חלוץ בכך שהביא קול דתי, לא מתנצל, אך גם לא מתלהם – כזה שמדבר בגובה העיניים לכלל הציבור. הוא טבע את הסיסמה "הטובים לתקשורת", בקריאה לדתיים להשתלב במדיה הישראלית ולא להישאר בשולי השיח הציבורי. במקביל, שידר במשך שנים בתוכנית "המילה האחרונה" בגלי צה"ל. שם, לצד מגישים כמו אברי גלעד וגידי גוב, הביא את נקודת המבט הדתית והימנית באירוניה, חן והרבה שכל.
בשנת 2009 עבר מהתקשורת לפוליטיקה, כשהתמודד ברשימת "הבית היהודי" ונבחר לכנסת.
בשנת 2015 נפטר אורבך ז"ל ממחלה קשה, בגיל 54 בלבד. חבריו ועמיתיו נפרדו ממנו בתדהמה ובכאב. אברי גלעד סיפר כי "אורבך גרם לי לחשוב מחדש על עמדותיי, הוא היה חד, מצחיק ושנון – ועשה שינוי אמיתי במדינה". עשור אחרי לכתו, המורשת התקשורתית של אורבך עדיין חיה. אפשר לראות זאת בכניסתם של יותר ויותר דתיים לזירה התקשורתית, בייצוג הדתי בפוליטיקה, ואפילו בדרך שבה הדור הצעיר ממשיך את דרכו – בין אם באמצעות כתיבה, שיח ציבורי בהומור שנון.
