חיפוש

הקפה הרותח בירושלים: האם החרדים והליברלים בדרך לקרב אלים?

התמיכה בפעילות "קפה בסמטה" בירושלים בשבתות מתרחבת, והמאבק נראה כמו צילום רנטגן של חברה ישראלית המתקרבת לפיצוץ מהדהד
מפגינים חרדים ותומכי "קפה בסמטה" בעימות סביב פתיחת בית הקפה בשבת בירושלים
מפגינים חרדים ותומכי "קפה בסמטה" בעימות סביב פתיחת בית הקפה בשבת בירושלים

זו כבר אינה מחאה קטנה מול בית קפה, וגם לא ויכוח ירושלמי מוכר שאפשר לסיים בכמה קריאות "שאבעס". שבוע אחר שבוע מגיעים מפגינים חרדים אל "קפה בסמטה" ברחוב אגריפס, ומולם מתייצב ציבור ליברלי שהחליט הפעם לא להתפנות, לא להוריד את הראש ולא לחפש מקום אחר לשתות בו קפה.

בשבת האחרונה נרשמה עליית מדרגה נוספת. כמאה מפגינים חרדים ניסו לפרוץ לעבר בית הקפה, המשטרה חסמה את דרכם ובמקום התפתחו עימותים. שבועות של צעקות, דפיקות על חלונות, יידוי אבנים, הפיכת שולחן וגדרות משטרתיות כבר הפכו את הסמטה הקטנה לאחת הזירות הנפיצות בירושלים.

כיצד הפך קפה בסמטה בירושלים לחבית חומר נפץ?

המחאה החרדית אינה דועכת. להפך. בשבועות האחרונים היא חוזרת בקביעות, ומולה גדל בכל פעם גם מחנה התמיכה. באחת השבתות הגיעו מאות בני אדם לעמוד לצד העסק, בעוד המשטרה פינתה מפגינים שניסו להתקרב לכניסה. בקריאות "שאבעס" מן הצד האחד ו"תתגייסו" מן הצד השני כבר לא נותר הרבה מקום להעמדת פנים של דו-קיום מנומס.

כעת עוברת ההתארגנות של הציבור הליברלי מן הסמטה אל פייסבוק ואינסטגרם. פוסטים, סרטונים וקריאות שיתוף מזמינים את הציבור להגיע בשבת, 8 באוגוסט, בשעה 10:30, ולמלא את "קפה בסמטה". אחת הקריאות באינסטגרם צברה אלפי תגובות ולייקים, והפכה ביקור בבית קפה לאירוע תמיכה מתוכנן. לצד ירושלמים מופיעים בשיח גם קולות של תושבים מחוץ לעיר, ובהם מגוש דן, שמצהירים כי יגיעו לבירה כדי לתמוך. את מספר המגיעים בפועל נדע רק בשבת, אך ההתארגנות כבר מזמן אינה מקומית או ספונטנית.

אצל חילונים, מסורתיים וגם חובשי כיפות שאינם חרדים הצטבר במשך שנים כעס על מה שהם רואים כהשתלטות חרדית על המרחב ועל תרבות הפנאי בירושלים. רבים כבר עזבו את העיר. אחרים נשארו, אך איבדו את הנכונות לסגת בכל פעם שמישהו צועק לעברם שהבילוי שלהם אינו רצוי.

האם השבת הקרובה בירושלים עלולה להסתיים באלימות?

לא כל חרדי שמגיע למחות מבקש להכות, ולא כל ליברל שבא לשתות קפה מחפש קטטה. אבל כשהמונים מגיעים מראש כדי להילחם על סמל, מול מחנה שמרגיש שהגיע הרגע להשיב מלחמה, הכוונות הטובות כבר אינן ערובה לדבר.

הסמטה משקפת חברה ישראלית שמתפוררת למחנות שאינם מדברים זה עם זה, אלא מתגייסים זה נגד זה. גיוס חרדים, שבת, דת ומדינה והשליטה במרחב הציבורי התערבבו לחומר בעירה אחד. די בקללה, בדחיפה או בפריצת גדר נוספת כדי שהעימות הבא לא יסתיים בעוד סרטון ברשת, אלא בקרב רחוב של ממש. "קפה בסמטה" הוא רק המקום. הפיצוץ, אם יבוא, יהיה ישראלי כולו.