חיפוש

מזירת הדריסה בטיילת ארמון הנציב ועד למבוי הסתום: הסאגה המשפטית שמונעת גירוש

כמעט עשור לאחר הפיגוע שבו נרצחו ארבעה חיילים בירושלים, צווי הגירוש נגד בני משפחת המחבל נותרו ללא מימוש. המאבק המשפטי נמשך, והאכיפה מתעכבת
זירת פיגוע הדריסה בטיילת ארמון הנציב בירושלים בשנת 2017, אוטובוס בזירה ושמשת רכב מנוקבת מירי
זירת פיגוע הדריסה בטיילת ארמון הנציב בירושלים בינואר 2017, שבו נרצחו ארבעה חיילי צה"ל (צילום: דוברות המשטרה)

ב-8 בינואר 2017 ירדה קבוצת צוערים מבית הספר לקצינים (בה"ד 1) מאוטובוס בטיילת במהלך סיור חינוכי. פאדי אל-קנבר, מחבל תושב שכונת ג'בל מוכאבר הסמוכה, האיץ לעברם עם משאיתו ודרס אותם בעוצמה. גם לאחר הפגיעה הראשונית הוא לא עצר, ביצע פניית פרסה והמשיך לדהור לעבר החיילים, עד שנורה ונוטרל על ידי הצוערים והקצינים שהיו בזירה.

בפיגוע נרצחו ארבעה חיילי צה"ל: סגן יעל יקותיאל  ז"ל, בת 20 מגבעתיים; סגן שיר חג'אג'  ז"ל, בת 22 ממעלה אדומים; סג"מ שירה צור ז"ל,  בת 20 מחיפה; וסג"מ ארז אורבך ז"ל, בן 20 מאלון שבות. בנוסף, נפצעו באירוע למעלה מתריסר חיילים ואזרחים בדרגות פציעה שונות.

מדוע הוצאו צווי גירוש נגד משפחת המחבל מארמון הנציב?

מיד לאחר הפיגוע, ובעקבות דיווחים על גילויי שמחה ותמיכה במעשה מצד קרובי המחבל, הורה שר הפנים דאז, אריה דרעי, לבטל את היתרי השהייה של אמו של המחבל, מנאל, ושל 11 קרובי משפחה נוספים. האם, ילידת יהודה ושומרון, התגוררה בירושלים במשך עשרות שנים מכוח הליך של איחוד משפחות עם אבי המחבל שהיה תושב קבע.

החלטת השר הובילה למאבק משפטי שנמשך למעלה מחמש שנים, לאחר שבני המשפחה עתרו נגד המהלך בטענה לענישה קולקטיבית. רק בספטמבר 2022 דחה בית הדין לעררים בירושלים את ערעורם של 17 מבני משפחת אל-קנבר, וקבע תקדים שלפיו לשר הפנים נתונה הסמכות לשלול מעמד איחוד משפחות לצורכי הרתעה. בעקבות הפסיקה, הוציאה שרת הפנים דאז, איילת שקד, הודעות גירוש רשמיות לשבעה מבני המשפחה המרכזיים, ובהם האם.

למרות הכרעת הדין ושלילת המעמד הפורמלית, האם ממשיכה בפועל להתגורר בביתה בג'בל מוכאבר שמזרח ירושלים כשב"חית, גם כיום. העיכוב במימוש הצו נובע משילוב של חסמים משפטיים ופערים מבצעיים: מצד אחד, הגשת ערעורים נוספים ובקשות לצווי ביניים על בסיס טענות הומניטריות הנוגעות לגילה המתקדם ולזיקתה רבת השנים לעיר, לצד מחלוקות משפטיות בין משרד הפנים לפרקליטות; ומצד שני, היעדר אכיפה פיזית בשטח – בעוד שרשות האוכלוסין אחראית על שלילת המעמד, האחריות לפינוי בפועל מתוך שכונה צפופה במזרח ירושלים מוטלת על משטרת ישראל – מהלך שטרם יצא לפועל.

כך בשל פלפולים משפטיים ומחלוקות בין גורמי האכיפה, אחד מצעדי ההרתעה החשובים ביותר כנגד פיגועים, אינו מתממש.