ירושלים, עיר צפופה, הררית והיסטורית, לא נראית במבט ראשון כמו מעבדת אנרגיה מתחדשת. אבל מעל הרחובות, השווקים, מוסדות הציבור, בתי הספר, החניונים והמבנים העירוניים, מתפתחת בשנים האחרונות שכבה נוספת של העיר: שכבת הגגות הסולאריים.
על פי נתוני משרד האנרגיה והתשתיות והמרכז למיפוי ישראל, ירושלים מציגה כיום הספק סולארי מותקן של כ-30 מגה-וואט. מדובר בעלייה של כ-7 מגה-וואט לעומת הפרסום הקודם בשנת 2024, נתון שהציב את העיר במקום החמישי במדד הארצי לייצור אנרגיה מתחדשת בקרב רשויות שמונות יותר מ-100 אלף תושבים. בשנה שעברה דורגה ירושלים במקום ה-15.
הדירוג עצמו הוא רק חלק מהסיפור. החלק המעניין יותר נמצא בכלי המחקר החדש שהושק, לוח מחוונים המבוסס על ניתוח תצלומי אוויר בסיוע כלי בינה מלאכותית. בניגוד להערכות כלליות שהיו נהוגות בעבר, המערכת החדשה אמורה להציג תמונת מצב מדויקת יותר של פוטנציאל ההקמה של מערכות סולאריות, עד לרמת הבניין הבודד.
איך בודקים את הפוטנציאל הסולארי של גגות בירושלים?
הנתונים החדשים נשענים על מיפוי מתקדם של המרחב המבונה. שיפור רזולוציית הצילום אפשר לזהות לא רק שטחי גג פנויים, אלא גם הפרעות אפשריות כמו דודי שמש, מתקנים קיימים ואלמנטים נוספים שמצמצמים את שטח ההתקנה בפועל.
לפי הנתונים, העלייה בירושלים נובעת משילוב בין הרחבת התקנות קטנות וביתיות לבין שימוש יעיל יותר בגגות גדולים. בתקופה שנבדקה נוספו בעיר כ-70 מתקנים קטנים וביתיים, בהספק כולל של כ-1 מגה-וואט, לצד גידול משמעותי יותר במתקנים גדולים, מעל 50 קילו-ואט.
למה גגות ציבוריים בירושלים הופכים לנכס אנרגטי?
המשמעות אינה רק סביבתית. גג סולארי יכול להפוך למקור הכנסה, להפחית תלות באנרגיה מזהמת ולתרום לרציפות תפקודית בשעות חירום. בעיר כמו ירושלים, שבה מוסדות ציבור, מבני חינוך, חניונים ומתחמים עירוניים פרוסים על פני שטח רחב, כל גג כזה עשוי להפוך מחלק שקט במבנה לנכס יצרני.
ברמה הארצית, לוח המחוונים מצביע על פוטנציאל ייצור של כ-17 גיגה-וואט על גגות מבנים בישראל, ועוד כ-3.5 גיגה-וואט בקירוי שטחים ציבוריים כמו חניונים, מגרשי ספורט, חניוני תחבורה ציבורית ובתי עלמין. כעת, השאלה היא כמה מתוך הפוטנציאל הזה ייהפך בפועל לחשמל נקי, וכמה מהר ירושלים תמשיך לנצל את הגגות שמעליה.
