בימים האחרונים חתם מפקד מחוז ירושלים במשטרה, ניצב אבשלום פלד, על צו הרחקה מנהלי חדש למשך 4 חודשים מהר הבית כנגד ערין אל-זענין (זעאניני). זהו צו נוסף בשרשרת אין סופית של הרחקות, מעצרים והגבלות המוטלים על הפעיל הפלסטיני ממזרח ירושלים.
רבים מתושבי הבירה ובוודאי כוחות הביטחון, מכירים היטב את השם ערין אל-זענין. עבורם הצעיר, כיום בן 31, משכונת ואדי ג'וז הוא אחד ממחוללי התסיסה המרכזיים בקרב חוגי הפת"ח בעיר העתיקה. עם צו ההרחקה הנוכחי נרשם עוד פרק במאבק הממושך בין מערכת הביטחון למי שמסומן כאחד ממוקדי התסיסה של ה"שביבה" (נוער הפת"ח) בירושלים.
כיצד הפך ערין אל-זענין לדמות מוכרת בעימותים בירושלים?
אל-זענין עלה לתודעה הציבורית הרחבה בישראל ביוני 2020. היה זה ימים ספורים לאחר הירי הטראגי באיאד אל-חלאק, צעיר פלסטיני על הרצף האוטיסטי שנחשד כמחבל, כאשר חבר הכנסת לשעבר יהודה גליק הגיע לוואדי ג'וז כדי לנחם את המשפחה האבלה. אל-זענין, יחד עם שותפיו, הוביל תקיפה אלימה וברוטאלית נגד גליק. הם השליכו את חבר הכנסת לשעבר במורד עשרות מדרגות, בעטו בראשו ובגופו ורדפו אחריו תוך קריאות נאצה. מעצרו של אל-זענין, שבוצע על ידי שוטרים בחליפות מיגון מיוחדות בשל שהייתו באותו הזמן בבידוד קורונה, הפך לוויראלי. הוא נשלח לחמישה חודשי מאסר בפועל, ובהמשך חויב לשלם לגליק עשרות אלפי שקלים במסגרת תביעה אזרחית שניהל נגדו ארגון "חוננו".
אולם שחרורו מהכלא לא סימן את סוף פעילותו, להפך. במערכת הביטחון מזהים את אל-זענין כפעיל שטח כריזמטי המנצל יוזמות אזרחיות והומניטריות ככסות לפעילות פוליטית ועוינת. בין היתר, הוא פועל בהר הבית כ"חובש מתנדב" מטעם הסהר האדום, ומגיש "עזרה ראשונה", במסגרת צוותי החירום המקומיים. בעיני הפלסטינים הוא מצטייר כמגיש סיוע רפואי לפצועים בעימותים, אך במערכת הביטחון רואים בכך תפקיד המאפשר לו לשהות במוקדי החיכוך הרגישים ביותר, לעטות מדים, לשאת מכשיר קשר ולנוע בחופשיות תוך ניצול מעמדו הרפואי. במקביל, התעקש לפעול כ"מוסחרתי" (מעיר התושבים לצום הרמדאן) בוואדי ג'וז – יוזמה נוספת שממנה הורחק בשל הפרת הסדר הציבורי.
בשנים האחרונות הפך אל-זענין ליעד מועדף לצווים מנהליים. הוא נעצר פעם אחר פעם, ואף הוביל את מחאת האסירים המנהליים כשהיה הראשון להחרים את הדיונים בבתי המשפט בישראל. שר הביטחון, כמו גם מפקד המחוז, חתמו נגדו על סדרת מעצרים מנהליים ממושכים, הרחקות וצווי הגבלה, מתוך הבנה כי נוכחותו בשטח מהווה חבית חומר נפץ, במיוחד סביב הר הבית.
