חודש אלול בירושלים: הלב מקפץ בכותל ומבקש סליחה

כבר עברו כמה מלילותיו הראשונים של חודש אלול, ובשעה 00:15 אחר חצות, ירושלים מתחילה לבקש סליחה. זוהי עת רצון והזמן הראוי ביותר לבקש תחנונים.

"לבקש על עווני. ונפשי שחרחורת מפני רוב זדוני. רחם על עדתך. צאן מרעיתך."(מתוך תפילת סליחות).

איך נראות תפילות הסליחות בכותל המערבי בירושלים בחודש אלול?

בשעות שבהן העיר מתחילה להירדם, וכיבוי האורות מנציח את הלילה, אז רחבת הכותל המערבי בירושלים מתמלאת במתפללים המגיעים לאמירת סליחות. קולות התפילה נשמעים ונספגים אל תוך אבני החומה העתיקות, ולתוך שיחי הצלפים בהם מקננות יונים, ואף סיסים ועורבים. מעל הכל מרחפת תחושה שהימים הבאים אינם עוד ימים רגילים בלוח השנה.

חודש אלול פותח את תקופת הרחמים והסליחות, השבועות שלפני ראש השנה ויום הכיפורים. במסורת היהודית זהו זמן של חשבון נפש, בקשת סליחה והכנה לימים הנוראים. אבל ברחבת הכותל נדמה שהמושג "חשבון נפש" מקבל משמעות עמוקה ואנושית הרבה יותר. האדם המגיע לכאן, אינו מגיע רק להתפלל: הוא מגיע עם תרמיל הנושא חוויות של שנה שלמה ובקשות אין ספור לשינויים טובים בחייו.

הלב לא פוסק מלהרהר על ההצלחות, האכזבות, הכישלונות והעתיד. אבני הכותל שנודעו כאבנים עם לב אדם בשירה העברית, מאזינות לתפילתו של כל מתפלל ומתפללת לבריאות, פרנסה, זיווג, פריון והצלחה. המחשבות נודדות דרך התפילה על אנשים שנכנסו לחייהם והביאו איתם ברכה ועל אחרים שמהם התרחקו. על החלטות שלקחו והם מצטערים עליהן ועל תקוות שעדיין נותרו.

מתוך הסליחות עולה אותה בקשה עתיקה, הנאמרה בדיוק כמו לפני שנה:
"סלח לנו אבינו כי חטאנו".
"ממעמקים קראתיך ה'".

כמה מתפללים מגיעים לסליחות בכותל המערבי בירושלים מדי חצות?

וללא הזמנה מיוחדת מגיעים אל המקום הקדוש הזה מידי חצות מאות מתפללים, מכל צורות ההתיישבות בישראל, מכל רמות האמונה והדת, מכל העדות ומכל שכבות האוכלוסייה. זה המקום בו כולם שווים. הכותל, השריד היחידי מבית המקדש, משלהי בית שני, קיר תמך רביעי הנושק להר הבית, מקבל בנצחיותו את כולם. בו לא יערך פינוי בינוי ולא שינויי מתאר ארציים. רק פעולות לתיחזוק, וחפירות ארכאולוגיות נוספות.

ואל העולם הקוסמי הזה מגיעים אנשים שונים זה מזה באורח חייהם, בגילם ובסיפור שהם נושאים איתם. עומדים מול האבנים, מתפללים ומתחברים לדורותיהם הקודמים, לאבות אבותיהם ולדורות שיגיעו אחריהם. כולם דוברים אותה שפת תחנונים בה רקומה ושזורה ההיסטוריה של עם ישראל.

ואם קיים ספק שלא תגיע לאדם הסליחה, אז ישנה בקשה מיוחדת, אם לא בגללי אז:

"עשה למען אברהם יצחק ויעקב. עשה למען משה ואהרון, עשה למען ציון משכן כבודך, עשה למען חרבן ביתך, עשה למען שיממות היכלך…..".

ובבוקר שלמחרת, הדממה שולטת ברחבה. תפילות הלילה עדיין באוויר. רק השופר, שגם הוא הוצא ממגרת שליח הציבור, נותן לכולם תזכורת קצרה לפתיחת שערי שמיים.