חיפוש

נעלמו באזור ירושלים – ושוב שנאת הגברים חוגגת

דעת הקהל, ובעיקר נשים, ממהרת להצדיק את האם שנעלמה עם ילדיה ולשפוט את האב מבלי לדעת דבר – אך מה אם המקרה היה הפוך? כך משתרשת הדמוניזציה של גברים
האם ושני ילדיה שאחריהם מתנהל חיפוש באזור ירושלים
עלייה ג'וי הירשברג ושני ילדיה, טאלה רייזל ונתן יעקב וורונה, שאותם מבקשת משטרת מחוז ירושלים לאתר

אילו אב היה נעלם עם פעוט בן שנה וילדה בת שלוש בעקבות תלונה שהגישה האם, ספק אם מישהו היה מעז לכתוב שכנראה עשה זאת בצדק. איש לא היה מציע להסתיר אותו, לסייע לו להימלט או להניח שהאם המתלוננת היא מפלצת. אבל כשהחשודה היא אישה והמתלונן הוא גבר, אלפי מגיבים כבר מרגישים שהם אינם זקוקים לעובדות, לראיות או לבית משפט.

משטרת מחוז ירושלים מבקשת לאתר את עלייה ג'וי הירשברג ואת שני ילדיה, טאלה רייזל בת השלוש ונתן יעקב וורונה בן השנה. לפי הודעת המשטרה, השלושה נכנסו לישראל באוגוסט 2025, נעלמו וייתכן שהם נמצאים באזור ירושלים. נגד האם מתנהלת חקירה בחשד לחטיפת הילדים.

מה כתבו ברשת על האם שנעלמה באזור ירושלים?

בתגובות הרבות הופיעו שוב ושוב טענות באותה רוח: אמא אינה יכולה לחטוף את ילדיה שלה; היא בוודאי ברחה מאב מסוכן; המשטרה מסייעת לגבר לשלוט בה; תלונת האב היא כנראה נקמה; מי שיראה אותה צריך לעזור לה ולא לדווח; וילדים תמיד בטוחים יותר לצד אמם.

אלה אינן בהכרח מובאות מילוליות, אלא תמצית של אלפי תגובות. המשותף להן ברור: איש אינו מכיר את האב, אינו יודע מה התרחש בין ההורים ואינו מכיר את הראיות. ובכל זאת, האב כבר הורשע והאם כבר זוכתה. לא מפני שהתבררו העובדות, אלא מפני שהוא גבר והיא אישה.

האם אמא יכולה לחטוף את ילדיה שלה?

בהחלט. אמנת האג עוסקת גם במקרים שבהם אחד ההורים מוציא ילדים ממדינת מגוריהם הרגילה או משאיר אותם במדינה אחרת תוך הפרת זכויות משמורת. ההליך אינו נועד לקבוע מי הורה טוב יותר, אלא להחזיר את שאלת המשמורת למדינה המוסמכת, בכפוף לחריגים הקבועים באמנה.

במקרה הזה, מדינת המגורים הרגילה של הילדים אינה ישראל. לכן היעלמות באזור ירושלים אינה דרך לגיטימית להכריע סכסוך משפחתי או לקבוע עובדות בשטח. גם טענה למצוקה מחייבת בדיקה משפטית, לא מקהלת רשת שמחליטה מראש למי להאמין.

מתי העדפה מתקנת הופכת למיזנדריה?

המאבק באלימות נגד נשים חיוני, והנתונים אכן מלמדים שנשים רבות נפגעות מגברים. אבל סטטיסטיקה אינה כתב אישום נגד אדם מסוים. מי ששופט אב אלמוני על פי מינו בלבד משתמש בדיוק באותו מנגנון פסול שמפעילים גזענים כלפי עדות, דתות וקבוצות אוכלוסייה.

למחיקה הזאת יש גם מחיר אנושי. מחקרים ונתונים רשמיים מצביעים על שיעורי התאבדות גבוהים בהרבה בקרב גברים ועל כך שמשברים משפחתיים, פרידה, בדידות וחוסר אונים עלולים להיות גורמי סיכון משמעותיים. אין הצדקה להפוך כל סכסוך משמורת להסבר יחיד למעשה כזה, אך גם אסור להתייחס לכאבם של אבות כאל בדיחה או מניפולציה.

התגובה האחראית פשוטה: מי שיודע היכן נמצאים האם והילדים צריך לדווח למשטרה. ילדים אינם רכוש של האם או של האב, והאמת אינה נקבעת לפי מינו של ההורה.