במסגרת מהפכת "מפסולת לזהב" שמוביל המשרד להגנת הסביבה בשנים האחרונות, נמצא כיום בתכנון מתקדם ומואץ פרויקט להקמת "מתקן להשבת אנרגיה מפסולת במטרופולין ירושלים". המתקן עתיד להיבנות בצפון ירושלים, באזור עטרות ועל אדמות העיירה קלנדיה. הפרויקט מקודם כחלק מהאסטרטגיה הלאומית של מדינת ישראל למעבר מכלכלת הטמנה מזהמת לכלכלה מעגלית, בהתאם לסטנדרטים אירופיים.
התוכנית היא אחד ממיזמי התשתית והסביבה המורכבים והנפיצים ביותר בירושלים בשנים האחרונות, ומטרתה לצמצם דרסטית את הטמנת הפסולת בישראל ולייצר ממנה חשמל, אך הפרויקט מעורר גם התנגדות עזה מסיבות סביבתיות, תכנוניות ופוליטיות.
מדוע מתקן הפסולת בצפון ירושלים מעורר התנגדות?
התוכנית יצאה לדרך בחודש יוני 2024, אז הוטל על חברת "עדן" העירונית לאתר שטח מתאים באזור ירושלים. באפריל 2025 חתם שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', על הפעלת צווי הפקעה היסטוריים להכשרת 130 דונם, לצד אישור ממשלתי לבחון את הזזת תוואי גדר ההפרדה כדי להכניס את המתקן תחת ניהול ואבטחה ישראליים מלאים.
אולם, במהלך החודשים האחרונים התברר כי השטח המקורי אינו מספיק. הצורך בכבישי גישה רחבים למאות משאיות מידי יום, הקמת תחנת משנה של חברת החשמל ודרישות צה"ל לרצועות ביטחון נקיות, הזניקו את השטח המושפע מהפרויקט לכדי 180 עד 200 דונם, תוך הפקעת מטעי זיתים פרטיים של תושבי קלנדיה וא-ראם.
בעוד המשרד להגנת הסביבה ועיריית ירושלים מובילים את המיזם כ"פרויקט ירוק חיוני" שימנע זיהום ושינוע משאיות, ההתנגדות בשטח גוברת. ארגוני סביבה עצמאיים תומכים בטכנולוגיה, אך מתנגדים למיקום; לטענתם, צפון ירושלים סובל מ"נטל סביבתי עודף" של תעשיות מזהמות, ואין זה צודק להטיל משרפת ענק על אוכלוסייה מוחלשת.
בצד הפלסטיני מדובר באירוע פוליטי וקנייני חריף. לטענתם, הפרויקט נוגס בקרקעות טאבו פרטיות, מאיים לפנות שבעה מבני מגורים שבהם מתגוררות כ-40 משפחות (80–120 נפשות), ומטרתו לקטוע את הרצף האורבני הפלסטיני ולחבר את עטרות למחנה הפליטים קלנדיה, כחלק מסיפוח זוחל.
המאבק המשפטי והציבורי צפוי ללוות את שלבי ההקמה בשנים הקרובות.
