אמצע חודש אפריל 2026, וניכר שמשהו באוויר בירושלים השתנה. לאחר 40 ימים של מלחמה עם איראן, אזעקות וירי טילים, שבהם רחבת הכותל המערבי נראתה נטושה, דוממת, סטרילית ומוגבלת למניינים בודדים, הדופק של העם היהודי שוב חזר לפעום. רחבה שהייתה צרובה בבדידות כפויה, מתמלאת בנחשולי אדם.
בשבועות הקודמים, רק ליונים, לצוצלות ולסיס הותר להישאר בין חגווי סלעיו. כעת, הדיבורים ביידיש, לדינו ובעוד לשונות מתאחדים בתפילה ובפרקי תהילים המתמזגים באבק ההיסטוריה. זו לא רק חזרה לשגרה, זוהי התפרצות של אנרגיה אצורה, רגע שבו האבנים השותקות חוזרות לשמוע את רחש הלב של אלפי המאמינים. אחרי 40 יום של דממה, חוזר הכותל לנשום בדיוק לפני יום הזיכרון.
למה המספר 40 בירושלים מקבל משמעות חדשה אחרי המלחמה?
יש משהו מיסטי במספר 40 במסורת היהודית. 40 יום עלה משה למרום כדי להוריד תורה, 40 יום של היטהרות והכנה. עבור הציבור הירושלמי והמתפללים האדוקים, 40 הימים האחרונים של ההגבלות הביטחוניות במסגרת המלחמה עם איראן, היו סוג של "גלות" בתוך הבית. פתיחת השערים לפני ימים אחדים, היא לא רק עדכון הנחיות של פיקוד העורף, אלא אירוע בעל משמעות רוחנית עמוקה. הרגע שבו הציבור מקבל חזרה את האפשרות להישען על הכותל, פיזית ונפשית.
התזמון של פתיחת הרחבה אינו מקרי במבחן התודעה הישראלית. רק לפני זמן קצר הדהדו האזעקות שהזכירו את הסכנה הפוטנציאלית לפגיעותו של העורף. הכותל, שראה מלחמות וכיבושים, שמע הפעם סוג אחר של קולות דממה דקה, ברחבה ריקה מול רעש יירוט הטילים.
עתה, כשהמגבלות הוסרו, הכותל המערבי בירושלים נערך למעבר החד ביותר בלוח השנה. מהשקט הכפוי של הסגר אל השקט המקודש של הזיכרון. הרחבה שהייתה ריקה תתמלא בבכירי הצבא שיישאו דברים, בחיילים ובעיקר במשפחות שכולות. שם, מול האבנים העתיקות, תישמע צפירת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, דגל ישראל יורד לחצי התורן וקריאה לאחדות העם תשתלב עם תפילת ה"קדיש". אלמנות צעירות עם יתומים רבים יזילו דמעות של געגוע ויגון. שמחת עצמאותה של מדינה ישראל החוגגת 78, לא בדיוק תתיישב בקלות בליבם. זוהי שמחה נוגעת, אך גם מרחיקה.
איך נראה המעבר החד בין שמחה לאבל בכותל המערבי בירושלים?
אך הכותל המערבי מוכיח בימים אלו שוב, שהוא לא רק אתר ארכיאולוגי קדוש, אלא אורגניזם חי. המונים ממהרים לתפילה, אחרים לבר מצווה בקולות צהלולים והודיה, כיתות חיילים מתרגלות לקראת טקס יום הזיכרון פקודות צבאיות בתרגילי סדר. מצד אחד נשמע קולו של המפקד "הכתף שק" ומצד שני "ישמח חתני בקהל אמוני…".
הכותל מכיר היטב את השפה הכפולה הזאת. מאז שנבנה ע"י המלך הורדוס כקיר תומך במתחם בית המקדש השני, במאה הראשונה לפני הספירה, עולמות רבים ושונים נחשפו לאבניו. זמנים של מלחמה, של שלום, של עוצר וזרימה עברו עליו ונצרבו בין אבניו. אך הוא נותר מכיל, מבין ומחבק.
