זוהר צ'מברליין-רגב, יהודייה-ישראלית לשעבר, מי שאיבדה את רגלה בתאונה בירושלים, האישה היחידה שהשתתפה בשבוע שעבר במשט שיורט בדרכו לעזה ועדיין מחזיקה באזרחות ישראלית, מטופלת ע"י הרשויות בישראל בנפרד מיתר משתתפי המשט. בעוד שהאחרים גורשו מישראל מיד לאחר הביקור המתוקשר של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, רגב הובאה בפני שופט בית משפט השלום באשקלון, בחשד לעבירות הסתננות, הפרעה להליכי חקירה וסיכון לביטחון הציבור. היא שוחררה בערבות עצמית של 5000 ש"ח ונאסר עליה להיכנס לעזה למשך 60 יום.
מי היא זוהר רגב ומה הקשר שלה לירושלים?
זוהר רגב, בת 54, נולדה וגדלה בקיבוץ כפר החורש (סמוך נצרת) – קיבוץ חילוני-שמאלני. הוריה, ילידי תל אביב, היו אנשי חינוך; אביה עבד ברפת ובלול ועבר תהליך פוליטי לאחר מלחמת ששת הימים, שבו הבין כי "את השטחים האלה אסור להחזיק". היא מתארת בית שבו הייתה מודעות לעוול כלפי הפלסטינים, אך לא בהכרח אנטי-ציוני מובהק.
בנעוריה למדה בגניגר ובתיכון ביפעת. היא הייתה אמורה לצאת לשנת שירות בנוער העובד והלומד בשכונת גילה בירושלים, אך בגיל 17 עברה תאונת אוטובוס קשה ביציאה מירושלים ואיבדה רגל. היא רואה בכך "מתנה" שפטרה אותה משירות בצה"ל. רגב למדה כלכלה ובתוכנית מצטיינים באוניברסיטת חיפה, אליה התקבלה על סמך פסיכומטרי גבוה, למרות שלא סיימה תיכון, אך לא השלימה את התואר. בהמשך עבדה כמזכירה, ניסתה להקים קהילה בגליל, עבדה בקיבוץ לוטן בערבה והתנדבה בכפר רפאל (קהילה לבעלי צרכים מיוחדים).
בשנת 2004 עזבה את ישראל והתגוררה 14 שנים בספרד, שם הייתה מעורבת בתיאום הקמפיין הספרדי של המשטים לעזה. היא הייתה הבעלים של סירת הנשים לעזה "זיתונה-אוליבה", שנעצרה בשנת 2016. במשט של שנת 2018, רגב עמדה בראש הסירה "אל-עאודה" (השיבה).
לאחר הפרק הספרדי, רגב התגוררה כשנתיים וחצי בבית לחם, שם התנדבה במוזיאון לטבע, חיה עם משפחות פלסטיניות במחנות פליטים והכירה מקרוב את החיים תחת "הכיבוש". היא התאסלמה ומתארת זאת כחווייה רוחנית והכרזה של שייכות. רגב נשואה לגבר מוסלמי מבית לחם. כיום היא מתגוררת בגרמניה, מחזיקה באזרחות גרמנית, ומקבלת תמיכה סוציאלית.
רגב מגדירה עצמה "אנרכיסטית" ומסרבת "לנרמל את הכיבוש" על ידי חיים בישראל.
