לעיריית ירושלים יש כנראה כוונות טובות. אולי יש לה אפילו תוכניות יפות לעתיד. אבל הנה מה שהיא פחות חזקה בו – ובכן, ההווה.
בשכונת ארמון הנציב בירושלים הדרך אל הסיוט רצופה בכוונות טובות.
בימים אלו, בכל פינה בשכונה תמצאו מוקד חפירה. ואם לא מוקד חפירה, מוקד עבודות מהפך בכבישים. ואם לא זה, אז מכבש כלשהו, דחפור, או כלי כבד אחר. כוונה טובה, כבר אמרנו. אבל תושבי השכונה נחנקים תחת עפר וחול, הרכבים שלהם ניזוקים לעתים ממכשולים של מהמורות שצצות משומקום, והתחושה היומיומית היא של חיים בתוך אתר בנייה.
העירייה חזקה בתוכנית לעתיד – כבר ציינו. מה עם ההווה?
בהווה, כיום, לפני שכל שכונת ארמון הנציב עולה על זוגות אופניים ורוכבת לה בסטייל של אמסטרדם באוויר הפסטורלי ובמסלולים המונגשים, ולפני שהרכבים ישעטו בשקט מופתי על הכבישים הלוחשים שתסלול העירייה, יש כמה שלבים עד שהופכים לאירופה.
והשלבים האלו צריכים להיות מתוכננים לפרטי פרטים. האם אכן כך עשתה עיריית ירושלים? האם שילוב של כל עבודות החפירות ניתן בכלל להכלה? מי אחראי?
בדפי הרשתות החברתיות של שכונת ארמון הנציב, בדומה לדברים שעולים לגבי ירושלים בכללותה, מתארים התושבים סיוט – הם נאנקים תחת עבודות החפירה, והסלילה, והשיפוץ, והיישור, והשיטוח, והמיכבוש – שמצבעת עיריית ירושלים. זה לשפץ שכונה, תוך כדי מגורים בשכונה – ושוב עולה השאלה, מי בעיריית ירושלים אחראי על הסינכרון ועל ההתאמה לצרכים הנוכחיים של התושבים?
רק לפני כמה שבועות פרסם "ירושלים-online" על הצרת הכבישים בארמון הנציב, שעבור תושבים רבים נראתה לא פרקטית: בעוד שמסלולי האופניים נראו גדולים יתר הצורך, נדמה כי הנתיבים שנותרו לרכבים בכביש הוצרו מדי. יש לקחת בחשבון כי המקרה איננו בהכרח נקודתי – ייתכן כי עיריית ירושלים תעתיק את המודל של המהפך בארמון הנציב לשכונות רבות נוספות. ברכות על הכוונות הטובות לעתיד, רק מי מי אחראי על הווה שלא יהפוך לסיוט?
קראו גם:
*******
– אולי בריחוף: בארמון הנציב לא מבינים – איך עיריית ירושלים מצפה שרכבים יעברו פה?
– נחשף בחפירות ארכיאולוגיות בגבעת המטוס: הקטע הארוך ביותר של אמת המים העליונה לירושלים
בינתיים זה כביש בלוף עם תמונת סלילה יפה: במציאות, בהר חומה שקועים עמוק בפקק
