כחודש לקראת הבחירות לראשות עיריית ירושלים ולמועצת העיר ונדמה כי מלבד הפוליטיקאים והמקומונים בירושלים – לא רבים מתעניינים בהן. הנושא תופס את הברנז'ות, אבל לא את הציבור.
החרדים בירושלים יצביעו על אוטומט – כל אחד יבחר בסיעה לפי הזרם אליו הוא משתייך, ובו ובזמן יוכנס לקלפי פתק שני עם שמו של משה ליאון לראשות העיר ירושלים. זה מבטיח לראש העיר המכהן ליאון כמעט בוודאות קדנציה נוספת, אלא אם לבסוף יריצו החרדים עצמם מועמד מולו. ובכל אופן מובטח כמובן ייצוג נכבד של החרדים במועצת העיר. עד כמה נכבד? ובכן זה תלוי באחוזי ההצבעה של החברה הדתית-לאומית וכן של החברה החילונית – זו שעוד איכשהו נותרה בירושלים.
את החילונים בירושלים כל זה כבר פחות מעניין. הם מבינים שאין להם יכולת אמיתית להשפיע יותר על הכיוון אליו הולכת ירושלים, וכל הקמפיינים מסביב נשמעים יותר כמו רעש של פוליטיקאים מאשר משהו שיוכל לגעת בחיי היומיום של החילונים בירושלים. הם ימשיכו לבלות מחוץ לירושלים, לסעוד, לרקוד, להכיר, לפגוש. הרומן שלהם עם העיר יסתיים כנראה בדור המשפחתי הבא, וזהו, שלום ולהתראות.
במקביל, באחרונה מרימה סגנית ראש העיר ומחזיקת תיק החינוך בירושלים, חגית משה, קמפיין שמטרתו להגדיל משמעותית את אחוזי ההצבעה של הציבור הדתי-לאומי בעיר. "אם לא נצביע, נחנק", זו מהות הקמפיין, במה שמבהיר יותר מכל – החזית של חילונים-חרדים בירושלים היא פאסה, היסטוריה. החזית הרלוונטית, אם כבר, היא הדתיים-הלאומיים מול החרדים.
מה בדיוק גורם לעשרות אלפי חילונים ירושלמים לפהק אל מול הבחירות הקרובות? שעה שהפגנות נערכות בהתמדה מדי שבוע מול בית הנשיא בירושלים כחלק מהמחאה נגד המהפכה המשפטית, נדמה כי בזירה המקומית אין סחף. ייתכן כי התשובה היא בחזון: בעוד שהמחאה נגד המהפכה המשפטית מתארת דרך עם עוצמה, מה בעצם תשרת הצבעה לרשימה למועצת העיר ירושלים? אולי פוליטיקאי כזה או אחר שילחם פה ושם, יעשה רעש וישלח התנגדויות, אבל זהו לא חזון מספיק גדול:
אתמול, צאת יום הכיפורים, נכתב ב"ירושלים-online" על הנושא היחיד שבאמת יוכל להפוך לטובה את עתידם של המשפחות החילוניות בירושלים ולתת עתיד כאן לילדיהן: אוטונומיה חילונית. ניהול של חיי הפנאי, החינוך ושאר התחומים החשובים באופן אוטונומי, ללא הכתבה של הדמוגרפיה החרדית שתזכה את נציגיה ברוב הכוח במועצת העיר.
בלי הרעיון הזה – החילונים יישארו ברובם בבתים ולא ייצאו להצביע. עזיבה של ירושלים והגירה החוצה ממנה – כבר איננה מרתיעה איש. גם המוהיקנים האחרונים שנותרו בירושלים אינם מייחלים כיום לכך שילדיהם החילונים יחיו בעיר כאנשים בוגרים.
נדמה כי היחסים התהפכו: החילונים בירושלים יתעניינו יותר בתוצאות הבחירות בתל אביב ובערי השרון והשפלה, ומנגד, זו עיריית ירושלים שצריכה להתחיל לדאוג מכך שהקהל הזה כבר לא באמת סופר את ההתרחשויות בעיר.
*******
קראו גם:
– להקים אוטונומיה חילונית: הנה מה שהחילונים האחרונים שנותרו בירושלים צריכים לדרוש מהעירייה
– הדתיים-לאומיים הם כיום אלו שנלחמים לשרוד מול החרדים: כי חילונים בירושלים זה פשוט בגדר דינוזאורים
