רק לפני ימים אחדים נדחקו המונים סביב ראש הממשלה בנימין נתניהו בשוק מחנה יהודה בירושלים. הידיים הונפו, הטלפונים צילמו והקריאות הנלהבות מילאו את הרחובות. אלא שהתמונות שצולמו בשוק בשבת האחרונה מציגות מציאות אחרת לחלוטין: סמטאות כמעט ריקות מאדם, דוכנים מוגפים, תריסי מתכת נעולים ושקט המשתלט על אחד המרכזים העירוניים המזוהים ביותר עם החיים הירושלמיים.
שוק מחנה יהודה אמנם מתעורר לחיים גם בשעות הלילה ובסופי השבוע, בעיקר במתחמי הבילוי שסביבו, אך בשבת עצמה חלקו המסחרי מושבת כמעט לחלוטין. אפשר לראות בכך ביטוי למסורת ולמנוחה השבועית. מנגד, עבור תושבים המבקשים עיר פעילה ופתוחה גם ביום המנוחה, התמונה מייצגת מציאות עירונית מצומצמת בהרבה.
הניגוד בין קבלת הפנים הסוערת לנתניהו לבין הרחובות הריקים אינו רק חזותי. הוא מחזיר לדיון את יחסי הכוחות בעיר שבה המפלגות החרדיות והליכוד נהנים מתמיכה פוליטית עמוקה, בעוד המחלוקות סביב גיוס לצה"ל, חופש דת ואורח חיים מתנהלות בעוצמה גוברת.
כיצד הפכה ירושלים למעוז של הליכוד והמפלגות החרדיות?
תוצאות הבחירות לכנסת בשנת 2022 ממחישות את המבנה הפוליטי של העיר: יהדות התורה קיבלה 23.8% מקולות המצביעים בירושלים, הליכוד 19.11% וש"ס 18.3%. שלוש המפלגות יחד גרפו יותר מ-61% מהקולות הכשרים. לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה, שיעור התמיכה המשותף בש"ס וביהדות התורה בעיר כמעט הוכפל בתוך שלושה עשורים, מ-22% בשנת 1992 לכ-42% בשנת 2022.
לנתונים האלה יש השלכות החורגות מהקלפי. ככל שגדל משקלן של קהילות שמרניות וחרדיות, מתחזקת גם השפעתן על הדיון הציבורי בנושאי שבת, חינוך, שירות צבאי ואופיו של המרחב המשותף.
סוגיית הגיוס מחדדת את הסתירה. בירושלים חיים אזרחים המשרתים בצה"ל, ובהם חיילי מילואים הנושאים בנטל מתמשך, לצד קהילות חרדיות שחלקים נרחבים בהן מתנגדים לגיוס בני הישיבות. גם לאחר עלייה במספר המתגייסים החרדים, הפער נותר גדול: בשנת הגיוס שהסתיימה ביוני 2026 התגייסו 4,298 חרדים, על פי נתוני צה"ל, לעומת שנתון של כ-14 אלף בעלי פוטנציאל גיוס.
מה מלמד סיפור קפה בסמטה על השבת בירושלים?
אחת הדוגמאות הבולטות למאבק על אופייה של העיר התרחשה דווקא בבית קפה קטן בשכונת נחלאות, סמוך לשוק מחנה יהודה. במשך כחודשיים הפך "קפה בסמטה", שפעל בשבתות, למוקד הפגנות חרדיות, עימותים עם לקוחות ומחאות נגד פתיחתו ביום המנוחה. ברקע המחאות עמדה גם התנגדות לזהותם הדתית של מפעילי המקום, המזוהים עם היהדות המשיחית, אך המאבק התרכז בין היתר בעצם פעילותו של בית הקפה בשבת.
האירועים לא הסתכמו בקריאות מחאה. דווח על השחתת רכוש, חסימת הכניסה ופגיעה במנעול המקום באמצעות דבק. לבסוף, בתחילת ספטמבר, הודיעה ההנהלה כי בית הקפה יפסיק לפעול בשבתות, לאחר שהגיעה למסקנה שהמשך הפעילות כרוך בחיכוך ובסכנה.
מבחינת המבקרים את ההחלטה, מדובר בתקדים מטריד: עסק שהציע שירות לציבור המעוניין בכך חדל מפעילות בשבת בעקבות לחץ ממושך. תנועת התעוררות אף ניסתה להפעיל במקום עגלת קפה בשבת, אך פקחים עירוניים דרשו את פינויה.
מצד שומרי השבת, לעומת זאת, המאבק נוגע להגנה על צביונה הדתי של ירושלים. המחלוקת איננה רק על כוס קפה, אלא על השאלה אם החופש לבחור כיצד לבלות בשבת יכול להתקיים לצד אורח החיים הדתי של השכונות הסמוכות.
ירושלים אינה עיר חרדית בלבד. חיים בה חילונים, מסורתיים, דתיים לאומיים, ערבים וקהילות נוספות. אלא שהתצלומים ממחנה יהודה ממחישים את הפער בין עיר המסוגלת להתמלא בהמונים סביב אירוע פוליטי לבין מרחב ציבורי שבחלקו הגדול נסגר בשבת.
נתניהו יכול להגיע לשוק ולזכות בקבלת פנים נלהבת. השאלה שנותרת לאחר שההמונים מתפזרים אינה רק למי מצביעים תושבי ירושלים, אלא איזה סוג של עיר הם מבקשים לקיים, ואיזה מקום נותר בה למי שמעדיפים לחיות אחרת.
