פעם היו בישראל מנהיגים אמיתיים. המשפט הזה עלול להרגיז קוראים מימין, משמאל וגם את מי שכבר עייף מנוסטלגיה פוליטית, אבל קשה להתעלם ממנו כשמביטים בדמותו של שמעון פרס. אפשר היה להתנגד לו, לכעוס עליו, לראות בו יריב פוליטי חריף ואפילו לדחות חלקים שלמים מתפיסת עולמו. אבל פרס השתייך לדור שבו פוליטיקאים ביקשו לעצב מדינה, לא רק לשרוד עוד כותרת, עוד משבר קואליציוני ועוד סבב ברשתות החברתיות.
בימים האחרונים קיבל הזיכרון הזה כתובת חדשה בירושלים: בנייני האומה, אחד האתרים המזוהים ביותר עם האירועים הלאומיים של ישראל, נקראו על שמו של הנשיא התשיעי וראש הממשלה לשעבר שמעון פרס, במלאות עשור לפטירתו.
למה דווקא בנייני האומה בירושלים נקראו על שמו של שמעון פרס?
החיבור כמעט מתבקש. במשך עשרות שנים היו בנייני האומה במה לכינוסים, מנהיגים, אורחים מחו"ל, אירועי תרבות ומפגשים מדיניים. גם פרס עצמו היה חלק מהעולם הזה במשך רוב חייו הציבוריים, כחבר כנסת, שר, ראש ממשלה ונשיא המדינה.
בשנת 2008 הוא אף ייסד את ועידת הנשיא, שבמסגרתה הגיעו לישראל מנהיגים, אנשי רוח, יזמים ומובילי דעה מהארץ ומהעולם. הוועידה העמידה במרכז את עתידה של ישראל, את האתגרים שניצבים בפניה ואת ההזדמנויות שמחכות לה, ובכך חיברה בין המקום לבין אחת התמות שהגדירו את פרס לאורך השנים: מבט קדימה וחיבור בין ישראל לעולם.
נשיא המדינה יצחק הרצוג ציין כי "החיבור שמתקיים כאן היום, בין המנהיג שראה הכול ובין ההיכל שראה הכול, הוא חיבור טבעי ומתבקש לזיכרו של שמעון פרס ז"ל". הרצוג הוסיף כי עוד כשכיהן כיו"ר הסוכנות היהודית פנה לראש העיר משה ליאון והציע לקרוא את בנייני האומה על שמו של פרס. לדבריו, "בהיותו איש של חדשנות, שתמיד הקפיד להביט קדימה ולהכיר את הטכנולוגיות והיכולות המתקדמות ביותר, אני מאמין שאין מקום מתאים יותר מבנייני האומה, במרכז רובע הכניסה המתחדש והמתקדם של ירושלים, לציון אישיותו וזכרו של שמעון פרס". הרצוג הוסיף כי זכה לעבוד לצדו של "אחד מגדולי המנהיגים שידעה מדינת ישראל".
האם עדיין צומחים בישראל מנהיגים מהסוג של שמעון פרס?
ראש העיר ירושלים, משה ליאון, חידד את הקשר בין פרס לבין העיר והמדינה: "שמעון פרס היה מאדריכליה של מדינת ישראל וממנהיגיה הבולטים, אדם שהקדיש את חייו לבניין הארץ, לביטחונה ולעתידה. במשך עשרות שנות שליחותו הציבורית פעל מירושלים למען מדינת ישראל". ליאון הוסיף כי ראוי שבנייני האומה, מקום שאירח רגעים היסטוריים בתולדות המדינה, יישא מעתה את שמו, וכי "עשור לאחר לכתו, אנו מנציחים את שמעון פרס בליבה של ירושלים, בירת ישראל, ומבטיחים כי שמו ומורשתו ימשיכו להיות חלק מסיפורה של המדינה לדורות".
יו"ר קק"ל, אייל אוסטרינסקי, הדגיש כי מבחינתו מדובר גם בסמל של תקומה ועוצמה: "כמו בנייני האומה כך גם קק"ל שזורה בהיסטוריה ובדברי הימים של מדינת ישראל, סמלים לתקומה, סמלים של עוצמה. כך היה גם שמעון פרס, סמל לתקומה ולעוצמה מאין כמוהו". לדבריו, קריאת המקום על שמו "מנציחה לעד את זכרו בלב ירושלים" ומקבעת את מורשתו כמי שהיה נדבך מרכזי בבניין הארץ והעם.
בתו, פרופ' צביה ולדן, בחרה לתאר את אביה דרך המקום עצמו: "אבא שלנו היה צוק איתן בעבודתו ופתוח אל העולם", ובהמשך הוסיפה כי "אבא שלנו היה כמעיין המתגבר, מפכה מים חיים". היא הזכירה את יריד הספרים הבינלאומי שהתארח במקום במשך שנים ואת אהבתו של פרס לספרים, וסיכמה ברוח שהייתה מזוהה עמו: "כאופטימיסט מושבע הוא האמין שמציון תצא תורה ודבר השלום מירושלים".
אפשר להתווכח על מורשתו של פרס, וראוי לעשות זאת. אבל קשה להתווכח על דבר אחד: הוא חשב במונחים של עשורים ודורות. אולי משום כך, דווקא היום, השם החדש על בנייני האומה נשמע פחות כמו מחווה לעבר ויותר כמו שאלה לא נוחה על ההווה.
