שורה של החלטות שניתנו השבוע בבתי המשפט מדגישות כי מלחמת חרבות ברזל שונה לחלוטין מכל מה שראינו וחווינו עד כה. גורמים שפנו למערכת המשפט בניסיון לנצל את "האנושיות" הישראלית ואת דיני המשפט הבינלאומי, ניסיונות שבעבר צלחו – הפעם נכשלו כישלון חרוץ.
במקרה אחד עסק בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, בבקשת המוקד להגנת הפרט להורות למערכת הביטחון למסור פרטים אודות מעצרם של תושבי רצועת עזה בכלל ושל שני תושבי רצועת עזה בפרט. השניים, לטענת המוקד, נעצרו במחסום ארז בשביעי באוקטובר בעת שניסו למלא את תפקידם כעיתונאים ולתעד את המתרחש בזמן המלחמה.
המוקד להגנת הפרט טען בבקשתו כי בעבר, במקרים דומים, סביב מבצע "צוק איתן" ו"עופרת יצוקה", הביעה ישראל נכונות
לאפשר פנייה פרטנית למשל"ט הכליאה, באמצעות קרובי משפחה של עצורים בלבד, ולפנים משורת הדין, הצהירה כי תעשה מאמץ למסור שמות ומידע על עצורים. במסגרת עמדה זו, הדגישה המדינה כי אין בהשתדלות זו כדי להוות התחייבות כלשהי להתנהלות דומה במצבי לחימה עתידיים.
שופטי בית המשפט העליון ציינו בהחלטתם כי לא אחת עמד בית המשפט בהבדלים שבין תושבי איו"ש לבין תושבי עזה, שהרי מרגע יציאת ישראל משטחי עזה ב-2005 הפסיקה לשלוט בצורה אפקטיבית: "המעבר תורגם במישור המשפטי למעבר מהפעלת דיני התפיסה הלוחמתית להפעלת דיני המלחמה וכללי המשפט הציבורי".
יתרה מכך, לאחר השתלטות חמאס על רצועת עזה ב-2007 הכריזה ישראל על הרצועה כעל שטח אויב מה שהטה את נקודת האיזון פעימה נוספת לרעת תושבי רצועת עזה.
ואם בסבבים קודמים של לחימה, דוגמת צוק איתן ועופרת יצוקה נאותה המדינה להעביר מידע אודות עצורים תושבי הרצועה לבני משפחת בלבד, הרי שזו אינה הופכת להיות ברירת המחדל, בטח ובטח שלא במלחמה הנוכחית. אמנם ישנם הסדרים המאפשרים העברת פרטים במקרה של עצורים מאזור יהודה ושומרון, אולם אין להקיש מהסדרים אלו למצב הלחימה בעזה.
"בימים נוראים אלה, מנהלת מדינת ישראל מערכה קשה נגד מבקשי נפשה מארגון חמאס השולט ברצועת עזה, אשר שלח את מרצחיו, ועימו 'ערב רב', אספסוף צמא דם, בבוקר יום 7.10.23 – להשמיד להרוג ולאבד, מנער ועד זקן, טף ונשים", כתבו השופטים בהחלטתם.
למרות שבעבר, "בנסיבות שונות לחלוטין" ממלחמת חרבות ברזל, המדינה אכן נענתה לבקשת המוקד והביעה רצון ל"השתדל" להעביר פרטים "לפנים משורת הדין", מנסה המוקד לכבול את המדינה גם במקרה הנוכחי. "האפשרות שניתנה לקרובי משפחתם של עצורים מרצועת עזה, בעבר, בנסיבות שונות בתכלית, שנעצרו אגב עימות מזוין, לפנות לקבלת מידע על אודותם, איננה אלא בגדר חסד, לפנים משורת הדין", כתבו השופטים ודחו את בקשת המוקד.
במקרה אחר הוגשו לבג"ץ עתירות נגד ההחלטה לפיה ניתן לאסור ולעצור עצורים ואסירים ביטחוניים בתנאי צפיפות ללא מיטה, במזרונים על הרצפה.
בית המשפט העליון, בשבתו כבג"צ, דחה עתירות אלו תוך שנצמד לדברי ההסבר של התיקון לחוק אשר ציין כי ערב פרוץ המלחמה מתקני הכליאה היו בתפוסה גבוהה מאוד. המלחמה הביאה למצב חירום כליאתי ולגידול משמעותי בצפיפות במתקני הכליאה, כך שלא ניתן לעמוד בהוראות הדין לעניין שטחי מחייה במתקנים.
"אין דומה אומדן הפגיעה בזכויות אדם בעתות מלחמה, לאומדנה במצבי שלום", כתבו השופטים בהחלטתם לדחות את העתירות. עוד ציינו כי התיקון חוקק במסגרת הוראת שעה קצובה ל-3 חודשים, וכי מגבלותיו, מנגנוני האיזון וכן הריסון השיפוטי המתלווה לביקורת שיפוטית על חקיקה, מקבל משנה תוקף: "בעת נסיבות חריגות ששוררות במדינה, אשר נכפו עליה באופן לא צפוי ומחייבות זהירות יתרה – לא מצאנו כי קמה עילה להתערבות משפטית".
**
**הכותבת, שני מזרחי: בעלים של משרד אסטרטגיה ויחסי ציבור, עו"ד בהשכלה
*************
למדורים נוספים של שני מזרחי:
– התאחדות הקבלנים מציגה: כך בונים הגנה בעת מלחמה
– תזכיר חוק: צריכה אינטנסיבית של פרסומי טרור באינטרנט – עבירה על חוק המאבק בטרור
– תרומות לצה"ל ייתקלו בסרבול של רשות המסים? הפנים היפות של ישראל צפויות לבירוקרטיה
