בושרא אל-טוויל, עיתונאית ואקטיביסטית פלסטינית בת 33 מאל-בירה שליד רמאללה, הינה אחת הדמויות החריגות והמשפיעות ביותר בקרב האסירים הביטחוניים המזוהים עם חמאס, בעיקר בשל התבטאויותיה הקיצוניות ומסעות ההסתה שניהלה סביב סוגיות האסירים הביטחוניים, ירושלים ומסגד אל-אקצא.
על שמה של אל-טוויל רשום נתון ייחודי: היא האסירה הביטחונית היחידה ששוחררה בשתי עסקאות אסירים שונות – הן במסגרת עסקת גלעד שליט בשנת 2011, והן בפעימות חילופי השבויים במהלך מלחמת "חרבות ברזל" בשנת 2024. אלא שחירותה לא ארכה ימים רבים: פחות משנה לאחר שחרורה האחרון, נעצרה שוב ומאז היא מוחזקת במעצר מנהלי ממושך וחריג שמוארך מעת לעת.
כיצד הפכה בושרא אל-טוויל לדמות מרכזית בהסתה סביב ירושלים?
צמיחתה האידאולוגית של אל-טוויל אינה מקרית. היא בתו של ג'מאל אל-טוויל, מבכירי הנהגת חמאס בגדה המערבית, ראש עיריית אל-בירה לשעבר, ומי שבילה בעצמו במצטבר שנים ארוכות בכלא הישראלי, בשל פעילות טרור וארגון מהומות. תחת חסותו, הפכה בושרא את עבודתה העיתונאית לכלי נשק תעמולתי. היא עובדת בסוכנות הידיעות "אנין אל-קייד" ("אנחת האסיר"). בפלטפורמה זו העלתה באופן תדיר תכנים, כרזות ודיווחים המהללים פיגועים ומחבלים, המשווים בין סבלם של המחבלים בכלא לבין "חילול" מסגד אל-אקצא, לצד סרטונים המציגים את המאבק החמוש כאמצעי היחיד להגנת ירושלים.
הדלק המניע את פעילותה של אל-טוויל, ואשר עמד לא פעם בבסיס כתבי האישום והחומר המודיעיני נגדה, הוא כאמור השימוש הציני בירושלים. אל-טוויל התבטאה באופן עקבי, בכתב ובעל פה, בנושא זה. היא ניהלה קמפיינים ברשתות החברתיות שקראו ל"ריבאט" (עמידה איתנה ונחושה) והתססת השטח בהר הבית, והעבירה הרצאות ונאומים במסגדים שבהם חיברה באופן ישיר בין שחרור האסירים ל"שחרור ירושלים מידי הכיבוש". עבור מערכת הביטחון בישראל, דבריה אינם בגדר חופש ביטוי אלא תעמולה לאומנית-דתית מסוכנת המלהיטה את הרוחות ברחוב הפלסטיני.
מדוע הועברה בושרא אל-טוויל לבידוד בכלא המיועד לגברים?
רשויות הביטחון בישראל רואות באל-טוויל מחוללת תסיסה מרכזית ומנגנון הסתה רב-עוצמה. בשל כך היא נכנסת לעיתים מזומנות לבית הסוהר. לאחרונה, כלי תקשורת וארגוני אסירים פלסטיניים מדווחים כי אל-טוויל מוחזקת בבידוד – תחילה בבתי הסוהר לנשים דמון ונווה תרצה ומזה כ-50 ימים בתנאי בידוד קשים בכלא "אוהלי עוז" בבאר שבע – כלא המיועד לגברים בלבד.
העברתה למתקן זה נובעת מחששו של שירות בתי הסוהר (שב"ס) מיכולתה הכריזמטית להנהיג מהומות ושביתות בבתי הכלא לנשים, לצד מחסור בתאי הפרדה ארציים ברמת ביטחון מרבית במתקני הנשים. היא שוהה כמובן בתא הפרדה אינדיבידואלי ומבודדת לחלוטין מכל מגע או קשר עין עם האסירים הגברים.
כעת, כשהיא נעולה מאחורי סורגים בכלא הגברים, מאמצי ההסתה שלה ממשיכים להדהד ברשתות החברתיות הערביות, שם היא מוצגת כסמל של הקרבה ונחישות.
