הריאיון שהעניק ברק אברמוב לאולפן הלילה של "ערוץ הספורט" עורר אצלי סימפטיה כלפיו. יש לשנינו משהו משותף – אין לנו מספיק כסף להחזיק את בית"ר.
ואחרי שמיצינו את נושא אברמוב אפשר להתקדם, כלומר לחזור אחורה, ולומר שרק אלי טביב צריך להיות הבעלים של בית"ר.
מה שהצהובים צריכים קודם כל זה יציבות. אי אפשר בכל זמן מה להצהיר שבית"ר לא תעלה לשחק, וכך להחזיק באוויר את האוהדים שרכשו בהמוניהם מנויים (שיא מועדון נשבר בקיץ, 16 אלף) כי משהו לא מסתדר לך, ולהוציא את השחקנים והצוות לחל"ת בזמן שהיריבות מתאמנות בסגלים מלאים ככל הניתן.
אז עם כל הכבוד לגביע שאברמוב לקח, במועדון גדול כמו בית"ר זה שום דבר, והוא צריך לפנות את הבמה למישהו מתאים יותר, כלומר טביב.
טביב משופשף בכדורגל, הוא סוחר ואיש מקצוע בו זמנית. אי אפשר למכור לו לוקשים. הוא מחושב וערמומי ומכיר היטב את המועדון הירושלמי עם כל הפלוסים והמינוסים. גם מול לה פמיליה הוא יודע להתנהל. נותן להם רספקט, אבל לא נותן להם לנהל את המועדון. יש בעל בית והקבוצה בידיים טובות.
הכסף זורם, כל אחד יודע מה תפקידו במערכת ובאופן כללי יש אופק להסתכל אליו. טביב יודע להוציא מבית"ר את המקסימום. הוא לא נסחף להרפתקאות כספיות שסופן מכתש תקציבי, יודע לפגוע בזרים ומבין לא פחות מהמאמנים. יש לו טונות של ניסיון והוא מכניס שקט למערכת, שבלעדיו פשוט אי אפשר לתפקד.
טוב יעשה ברק אברמוב אם ימהר ויקבע פגישה עם טביב ויסכם איתו על העברת השליטה לידיו. חבל על הזמן כי העונה הזאת שהתחילה בגמגום יכולה להיגמר רע מאוד, ואז אברמוב עוד יהיה עלול להיאלץ לעזוב כשהקבוצה שווה הרבה פחות, כי צריך להשקיע מיליונים בשביל לחזור לליגת העל.
אין מה לבוא בטענות לאברמוב. הוא ניסה ככל יכולתו, אבל התברר לו שבית"ר זו לא בני יהודה. כאן משחקים בכסף גדול, ובשום פנים אסור להתנהל כמו בשכונה ובטח לא להוציא את כל סגל השחקנים לחל"ת ולתת אופציית שחרור חינם.
מזלה הגדול של בית״ר שיש לה קהל גדול ואצטדיון עם 30 אלף מקומות, אחרת הקבוצה היתה נעלמת. זה לא אופטימלי להחליף בעלים כל כמה שנים, אבל זה מה שיש ונקווה שיהיה שידוך מחודש עם טביב, ושהוא יחזיק מעמד עד שיגיע לכאן המשוגע הבא שיהיה מוכן לשפוך כספים בלי הכרה ולהתמודד עם הגדולות.
בשנים שטביב לא היה במערכת למדו האוהדים להעריך אותו. הקבוצה בזמנו שיחקה כדורגל שוטף, היתה בפלייאוף העליון ובגמר הגביע, אירחה אצלה כישרונות גדולים כמו עומר אצילי ואלי דסה, ובעיקרון הכול דפק.
הסיוט הכי גדול של כל אוהד זה לפתוח טלוויזיה ולגלות בזמן מלחמה שגם "חדשות הספורט" יכולות להיות די מבאסות, ואפילו עם בית"ר אין נקודות אור.
אברמוב, תקרא ותפנים, איבדת את היציעים.
