"אלו הם פני העתיד של עיר הבירה ירושלים", אמר השבוע ראש העיר משה ליאון, עם אישור הקמתו של מגדל בן 42 קומות ברובע הכניסה לעיר. אלא שהפרויקט הזה הוא רק חלק משרשרת החלטות תכנוניות שהתקבלו בימים האחרונים: במקביל אושרו גם שלוש תוכניות התחדשות עירונית רחבות היקף בקריית היובל ובגבעת שאול, הכוללות כ־3,000 יחידות דיור חדשות ומגדלים בני עד 35 קומות. נדמה כי השבוע האחרון ממחיש יותר מכל את הכיוון שאליו צועדת ירושלים – ומעלה שאלה אחת: האם הבירה משנה רק את קו הרקיע שלה?
מדוע ירושלים בונה יותר ויותר מגדלים?
במשך שנים רבות בלטה ירושלים דווקא בכך שלא אימצה את תרבות המגדלים שאפיינה ערים אחרות בישראל. שכונות בעלות בנייה נמוכה, רחובות עם אופי קהילתי ומרקם עירוני מתון היו חלק בלתי נפרד מהזהות הירושלמית. גם כשנבנה בעיר רב-הקומות הראשון – "מגדל ירושלים", שנחנך בשנת 1970 והתנשא ל-17 קומות – הוא נתפס כאירוע יוצא דופן ולא כסנונית למגמה רחבה.
אלא שבעשור האחרון המציאות השתנתה. תוכניות התחדשות עירונית, מחסור בקרקע והצורך להוסיף אלפי יחידות דיור דוחפים את ירושלים לבנות לגובה. אזורים כמו שער הכניסה לעיר, תלפיות, קריית היובל, דרך חברון וגבעת שאול משנים בהדרגה את פניהם, עם מתחמים חדשים הכוללים עירוב שימושים, מגדלי מגורים ותשתיות תחבורה מתקדמות.
גם הנתונים מצביעים על עומק השינוי. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, בשנת 2024 הובילה ירושלים את ישראל במספר ההיתרים שניתנו במסגרת התחדשות עירונית, ובמקביל נרשמה עלייה משמעותית בבניית מגדלי מגורים בני יותר מ־21 קומות. בשנת 2025 כבר היוו התחלות הבנייה במגדלים בני 16 קומות ומעלה בין 54% ל־61% מכלל התחלות הבנייה בעיר – זינוק של פי 22 לעומת שנת 2016.
האם הבנייה לגובה מתאימה לאופי של ירושלים?
יש מי שרואים בכך שלב טבעי בהתפתחותה של עיר בירה מודרנית, ואחרים סבורים כי מדובר בשינוי עמוק יותר, שמקרב את ירושלים למודל העירוני המוכר מתל אביב ומגוש דן.
חגיא ברונשטיין, מחגיא תיווך נדל"ן, סבור כי הבנייה לגובה הפכה לחלק בלתי נפרד מהתפתחותה של ירושלים בשנים האחרונות: "העיר מתפתחת בקצב מהיר, והמעבר לבנייה גבוהה יותר הוא תוצאה ישירה של הצורך להגדיל את היצע הדיור ולנצל בצורה יעילה יותר את הקרקע. אם בעבר מגדלים היו חריגים בנוף הירושלמי, כיום הם חלק בלתי נפרד מתהליך ההתחדשות שעוברת העיר. מדובר בשינוי משמעותי, אבל כזה שמאפשר לירושלים להמשיך לצמוח ולהתחרות במטרופולינים הגדולים בישראל".
אלא שלצד תנופת הבנייה לגובה, אפשר לזהות גם מגמה אחרת. ישנם רוכשים שמעדיפים דווקא סביבה אינטימית יותר, עם בנייה נמוכה יחסית, מרחבים משותפים ואופי קהילתי.
עו"ד עידו שמואלי, מומחה במקרקעין ובפרט בהתחדשות עירונית, מסביר כי אחת הסיבות לכך היא ההעדפה של חלק מהרוכשים לסביבת מגורים שכונתית יותר. "הציבור הדתי והחרדי נוטה במקרים רבים להעדיף בנייה נמוכה ובינונית, בין היתר בשל הרצון לשמר חיי קהילה ושכונתיות. אנחנו רואים שגם תושבי חוץ מחפשים לא פעם פרויקטים בעלי אופי דומה".
גישה זו באה לידי ביטוי גם בפרויקטים חדשים שנבנים בעיר. אחד מהם הוא "תלפיות החדשה", ברובע תלפיות המתחדש, הכולל שמונה בניינים בני 10–11 קומות, מהם ארבעה שכבר אוכלסו. במקום להקים מתחם של מגדלי ענק, הפרויקט מתבסס על בנייה מדורגת שמבקשת להשתלב במרקם הירושלמי ולשמר סביבת מגורים קהילתית, גם כחלק מתהליך ההתחדשות שעובר האזור.
בסופו של דבר, השאלה כבר אינה האם ירושלים משתנה – אלא כיצד ייראה האיזון שאליו תגיע. מצד אחד, תנופת בנייה שמייצרת אלפי יחידות דיור ומשנה את קו הרקיע של העיר. מצד שני, הרצון לשמור על אותה תחושת קהילה וזהות מקומית שמלווה את ירושלים במשך עשרות שנים. ייתכן שהתשובה לא תימצא בגובה המגדלים, אלא ביכולת לשלב בין שני העולמות.
