בירושלים אפשר לגדול, להתבגר, להצביע בבחירות ולדבר בביטחון מוחלט על ימין ושמאל, יהודים וערבים, נאמנות ובגידה – בלי להכיר לעומק את האנשים והאירועים שעיצבו את המדינה. זו אינה רק בורות מקרית של אדם שנתפס ברגע מביך מול מצלמה, אלא תוצאה אפשרית של מערכת שמקדשת שייכות למחנה, ציות וסיסמאות, אך מוותרת לעיתים על היסטוריה, אזרחות, ספרות וחשיבה ביקורתית. בחלקים גדולים מהחינוך החרדי בעיר לימודי הליבה מצומצמים או חסרים, אבל יהיה נוח ושקרי להטיל את כל האחריות על החרדים. גם במסגרות אחרות בירושלים אפשר לסיים שנות לימוד עם תעודה, אך עם ידע כללי דל ועם היכרות שטחית להחריד עם תולדות ישראל.
המחשה צורבת לכך הופיעה בקטע מתוך תוכנית הטלוויזיה "פאוור קאפל" של רשת 13. במסגרת משימה הוצג למשתתפים תצלום רשמי של יצחק רבין, אך הם התקשו לזהות את ראש הממשלה המנוח. אחד הניחושים שנזרקו בחדר היה דוד בן גוריון, והפער בין הביטחון שבו ניתנה התשובה לבין חוסר הידע הפך את הסצנה ממבדרת לעצובה. משתתפי התוכנית אינם מוצגים כירושלמים, והקטע אינו מחקר על מערכת החינוך בעיר. הוא רק מספק מראה – וירושלים אינה יכולה להרשות לעצמה להסיט ממנה את המבט.
מדוע חוסר היכולת לזהות את יצחק רבין חמור כל כך?
רבין נולד בירושלים בשנת 1922, שירת בפלמ"ח, פיקד על חטיבת הראל במלחמת העצמאות והיה הרמטכ"ל במלחמת ששת הימים. בהמשך כיהן כשגריר ישראל בארצות הברית וכראש ממשלת ישראל. בתקופת כהונתו השנייה התקדם תהליך אוסלו ונחתם הסכם השלום עם ירדן. ב-4 בנובמבר 1995 הוא נרצח בתום עצרת שלום בתל אביב.
אין חובה לאהוב את רבין או להסכים עם דרכו. חובה בסיסית היא לדעת מיהו. אדם שאינו מזהה אותו אינו חסר רק פרט טריוויה – חסר לו עמוד מרכזי בסיפור הישראלי.
כיצד ירושלים הביביסטית הפכה ידע לעניין משני?
ירושלים הביביסטית היא עיר ימנית, דתית ושמרנית, שבה נאמנות לבנימין נתניהו הפכה בחלקים מהציבור לזהות רגשית ושבטית. סממנים דתיים מתרבים במרחב הציבורי, ובאזורים מסוימים מתחדדת גם נטייה פונדמנטליסטית המבקשת לצמצם חילוניות, פתיחות וביקורת.
כאשר המחנה חשוב יותר מהעובדות, אין צורך לדעת – מספיק להאמין. אין צורך לקרוא, להשוות ולפקפק – מספיק לזהות מי "משלנו" ומי נגדנו.
מה המחיר שמשלמת ירושלים על הבורות?
המחיר אינו רק מבוכה בתוכנית ריאליטי. ציבור שאינו מכיר היסטוריה קל יותר להפחיד, להסית ולנהל באמצעות סיסמאות. עיר שאינה מעניקה לכל ילדיה בסיס רחב של ידע מגדלת מבוגרים שיודעים להכריע לפני שלמדו, לשנוא לפני שבדקו ולדקלם לפני שהבינו.
הקטע מתוך "פאוור קאפל" אינו כתב אישום נגד משתתפיו. הוא מבחן פתע לחברה הישראלית כולה – וגם לירושלים הביביסטית. השאלה שנותרה פתוחה היא כמה מילדי העיר ומבוגריה היו עומדים מול אותה תמונה, מביטים ביצחק רבין – ולא יודעים לומר מי האיש.
