"השקט שוב צונח כאן משמי הערב": בדרך אל ירושלים, מעט אחרי לטרון. טיול

ניפגש בצומת לטרון, ומכאן נצא. טיול בדרך אל ירושלים – שער הגיא, שורש, שואבה – במסלול ובכביש שבמהלך נסיעה בו כתב יוסף שריג ז"ל – "רָאִיתִי עִיר עוֹטֶפֶת אוֹר, וְהִיא עוֹלָה בִּשְׁלַל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת, וְהִיא נוֹגֶנֶת בִּי כְּנֵבֶל הֶעָשׂוֹר, רָאִיתִי עִיר עוֹטֶפֶת אוֹר"

מאת: דור גפני
| 29/09/2023
13:12

הפעם נתרכז בדרך אל ירושלים. זו העולה מהשפלה אל ההר. ניפגש בצומת לטרון, אחרי שהשארנו את כלי הרכב הפרטיים ועלינו לאוטובוס שאותו הזמנו מבעוד מועד.

נצא לדרכנו. אנו חולפים על פני 'יד לשריון' מצד אחד ו'מנזר השתקנים' מהעבר הנגדי. נפנה ימינה ונתחבר לכביש מספר 1. מימיננו, שרידי המבצר הצלבני, גם הוא ישב על אותה גבעה החולשת על סביבתה. מדרום נבחין בישוב היהודי-ערבי נווה שלום. הכביש יורד לעמק שבו עובר ערוץ נחל נחשון ויער פארק רבין מלווה אותנו.

שער הגיא. מימיננו נראה האתר שהוכשר למבקרים בשנים האחרונות ומספר את סיפור המלחמה על הדרך לירושלים בתש"ח. אבל לא רק אותו. יש כאן גם חאן, פונדק דרכים, שנבנה בעקבות סלילת הכביש לכבוד ביקורו של הקיסר האוסטרו-הונגרי פרנץ יוזף בשנת 1869. אז הוכשרה הדרך למעבר מרכבות סוסים.

קו המרכבות בדרך יפו-ירושלים נחנך בידי רולה פלויד מהמושבה האמריקנית ביפו. הוא קיבל את הזיכיון. באותם ימים הדרך נמשכה 16 שעות! החאן שנבנה בידי העות'מאנים ב-1872/3 שימש פונדק דרכים ומלון עבור הנוסעים שיכלו ללון כאן בדרך ליפו או לירושלים. למטה אוחסנו הסוסים.

ב-1892 נחנך קו הרכבת יפו-ירושלים (הנסיעה ארכה ארבע שעות) וחשיבות החאן, שנועד במקור בעיקר לחניית לילה, ירדה. בעקבות הכיבוש הבריטי ושיפור הדרכים, משך הנסיעה הצטמצם משמעותית והצורך בו התייתר.

שער הגיא הוא גם הגבול שבין השפלה להר. נביט לצדדים אל קירות הסלע, תוצר החציבה לטובת הקמת הכביש והרחבתו. שכבות סלעי הגיר והדולומיט מקומטות בכפיפה חדה, עדות לתהליכים הגיאולוגיים בני מיליוני שנים שעיצבו את הנוף. גם העלייה של הכביש חדה, בהתאם.

בהגיענו למחלף שורש נרד מהכביש ונפנה ימינה לטובת טיול רגלי ותצפית. נחלוף על פני שואבה ושורש ומעט לפני בית מאיר נרד מהכביש ימינה בזהירות לשמורת המסרק. נחנה בבטחה ונצא עם מים וכובעים.

'דרך הג'יפים' שלפנינו היא החלק האחרון במזרחה של דרך בורמה. סביבנו חורש ים תיכוני. קטלב, אלת המסטיק, סירה קוצנית, שקד, חרוב, אלון מצוי, לוטם. מקור השם "המסרק" בזכות עצי אורן ירושלים הצומחים בפסגה ומזכירים מרחוק צורה של מסרק לשיער הנעוץ בראש השמורה. בתחילת שנות השבעים נמדד גילם של כמה מהאורנים המבוגרים ביותר בשמורה. אחדים מהעצים היו כבר אז בני יותר מ-150 שנה.

השביל ממשיך למשלט 16 – בית מחסיר. אנו ממשיכים ישר אל תצפית מעל שער הגיא. אנחנו נמצאים על שלוחת שיירות וממול, מעברו השני של הכביש לירושלים, ניצבת שלוחת משלטים.

אבל לא במלחמת העצמאות אנחנו מתמקדים הפעם, ורגע לפני שאנו ממשיכים ומשלימים מסלול הליכה מעגלי של כשעתיים בהליכה איטית עם עצירות לשתיה ומנוחה, נחזור את האוטובוס שממתין לנו.

אני חושב שזו הזדמנות טובה להשמיע למטיילים את שירו של יוסף שריג ז"ל "אור וירושלים". מספרים שהוא כתב אותו בהשפעתה של נסיעה משפחתית עצובה ביום חורף קודר.

שריג ומשפחתו היו בדרכם מקיבוצם, בית השיטה, להלוויית הסבתא בירושלים. רושם האירוע, הנופים שהתגלו לעיניו, הופעתה של קשת בענן כשעברו בשער הגיא כשקרני שמש בצבצו בין עצי האורן הנוטפים, והמשך המסע הנוגה בדרך לעיר שנפרסה לפניהם, הם כנראה הרקע שמתוכו בא השיר לעולם.
הוא הולחן בידיו ובוצע לראשונה בידי מקהלת הגבעטרון בפסטיבל בשנת 72'. שנה מאוחר יותר נהרג שריג במלחמת יום הכיפורים, והשיר, שהותיר הכותב המחונן, נכנס לפנתאון.

הַשֶּׁקֶט שׁוּב צוֹנֵחַ כָּאן מִשְּׁמֵי הָעֵרֶב
כִּדְאִיַּת דַּיָּה מֵעַל הַתְּהוֹמוֹת
וְקֶרֶן אֲדֻמָּה נוֹשֶׁקֶת לַהַט חֶרֶב
אֶת הַפְּסָגוֹת, הַמִּגְדָּלִים וְהַחוֹמוֹת

רָאִיתִי עִיר עוֹטֶפֶת אוֹר
וְהִיא עוֹלָה בִּשְׁלַל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת
וְהִיא נוֹגֶנֶת בִּי כְּנֵבֶל הֶעָשׂוֹר
רָאִיתִי עִיר עוֹטֶפֶת אוֹר

הִנֵּה זוֹחֵל הַצֵּל מִבֵּין גִּבְעוֹת הָאֹרֶן
קָרֵב בַּסֵּתֶר כְּאוֹהֵב אֶל הַשְּׁכוּנוֹת.
וּמוּל פָּנָיו קְרִיצוֹת, רִבּוֹא עֵינֵי הָאוֹר הן, לְפֶתַע נִפְקְחוּ אֵלָיו כְּנִפְעָמוֹת.

בְּדוּמִיַּת אַשְׁמֹרֶת אַחֲרוֹנָה נוֹשֶׁמֶת
וּבִקְטִיפַת שְׁחָקִים רְסִיס אַחֲרוֹן מַחְוִיר
אַךְ שַׁחַר כְּבָר כִּפַּת זָהָב שֶׁלָּהּ אוֹדֶמֶת
לְמַגָּעוֹ הַחַם, הָרַךְ שֶׁל אוֹר צָעִיר.

רָאִיתִי עִיר עוֹטֶפֶת אוֹר
וְהִיא עוֹלָה בִּשְׁלַל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת
וְהִיא נוֹגֶנֶת בִּי כְּנֵבֶל הֶעָשׂוֹר
רָאִיתִי עִיר עוֹטֶפֶת אוֹר

אמרנו 'הדרך לירושלים' אז נשוב לכביש 1 ונמשיך בטיפוס מזרחה. אבו גוש, מבשרת, מוצא, חולפים על פני ישובים נוספים ומגיעים לירושלים. יש הרבה אפשרויות. לאן נפנה ובאיזו דרך נבחר? יש הרבה מה לראות. אבל אין מה למהר וצריך להשאיר עוד משהו לפעם הבאה ולזו שאחריה. בינתיים, סוכות בפתח, חג אסיף שמח.

***